אני בת 16 בחורה מבית דתי מסורתי ולומדת באולפנה ,
ולפני כשנה וחצי הכרתי בחור והתחלנו לצאת (כיום הוא בן19) כבר מההתחלה לא סיפרתי להורים שלי שאנחנו יוצאים כי ידעתי שבנים זה מחוץ לתחום ובעיקר שהוא גדול מימני בשלוש שנים והוא אינו אדם דתי.
אבל התאהבתי ,ולא חשבתי על כעסם של ההורים שלי כלל.
יצא מקרה שהם ״תפסו״ אותי על השקר ,והודתי אבל כשניסיתי לדבר איתם על הבחור הם שוב המשיכו ולא הסכימו לשמוע על זה בכלל.
המשכתי ליהיות עם החבר ,וזה קשר שכרוך בהרבה שקרים להורים שלי. לדוגמא :ששואלים עם מי אני נמצאת אני צריכה לשקר שאני עם חברה ,וכשהם עונים אני צריכה להתקשר לחברה שתענה כאילו שהיא לידי.
זה מצריך מימני הרבה שקרים ,ואני לא אוהבת לשקר.
והם תפסו אותי גם בפעם השנייה :מישהו אמר להם שראה אותי עם מישהו והם כעסו שוב
להורים שלי כבר אין אמון בי (ובצדק ,אני משקרת להם הרבה) ולבחור שאיתי זה גם מפריע שאני צריכה לשקר להורים שלי ולהסתיר אותו.
אבל ההורים שלי מאוד קשים ,קשה להם לקבל שבחורה דתיה מתאהבת ,קשה להם לקבל את ההפרש גילאים בנינו ,וקשה להם לקבל את זה שהוא חילוני.
אך לאחר חשבון נפש עם עצמי הגעתי למסקנה שאני אפשר להמשיך לשקר.
לשקר אין רגלים.
אבל אני מאוד חוששת מתגובתם ,איני יודעת איך לפנות אליהם ולספר להם .ואיני יודעת על מה אני צריכה לוותר.
האמון של הורי בי או על חברי האהוב.
*אני מאוד אוהבת אותו ואנחנו יחד כבר שנה וחצי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025