אמא של בן זוגי שינתה את פניה, לקום ולעזוב אותו בגלל זה?

שלום לכולם,
אני ובן זוגי כבר מעל חצי שנה בקשר. עברנו לגור יחד בתחילת הקשר, לילידת דיור שהיא בעצם נמצאת בבית של אמו. אנחנו גם עובדים כולנו באותה עבודה שהיא העסק המשפחתי שלהם.
אוסיף שבתחילת הקשר אמא שלו הזמינה אותי בעצם להפוך לחלק כזה אינטנסיבי מהחיים שלהם , עודדה את הקשר והייתה מאוד נחמדה וחמה אליי.
עד הזמן האחרון ממש למעשה. במקור היא מגיעה ממערב אירופה, ולאחרונה היא החליטה שהיא רוצה לחזור לגור שם, החלטה שגם אני וגם בן זוגי תומכים בה למעשה והתכנית הייתה שנעבור לשם כולנו בהזדמנות, רק שלא היה ממש ברור מתי.
אמא שלו, חשוב לציין, אלכוהוליסטית ולכן המצב הנפשי שלה לא יציב . כשאני הגעתי אליהם היא עשתה סוג של הפסקה עם השתייה, ועמדה בה זמן מסוים, אבל אז חזרה לסורה כמו כל מכורה.
עד לאחרונה לא נחשפתי באמת להתנהגות שלה תחת השפעת האלכוהול. אבל יום אחד כשהיא שתתה היא אמרה לנו שהיא רוצה לדבר איתנו, ואז ראיתי שהיא פשוט נהפכת לאדם אחר כשהיא שותה. זה לא היה בגלל מה שהיא אמרה, אלא בגלל איך שהיא אמרה את הדברים .
אחרי חשיבה עם עצמי, הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לעזוב את הארץ בשנה הקרובה. מעבר לזה שיש לי משפחה פה שעדיין לא מוכנה לכך נפשית, אין לי מקצוע כי לא למדתי שום דבר, אין לי אזרחות, אין לי ידע בשפה המקומית.. הגעתי למסקנה שזה עוד לא הזמן בשבילי. כשאמרתי לה את זה, הדגשתי בפניה שהיא והבן שלה מוזמנים לעזוב, ואני אצטרף אליהם כשאוכל .
בן זוגי לא הסכים לעזוב בלעדיי, וכך התחיל המתח.
מאז הרגשתי בשינוי שלה ביחס אליי. פתאום היא עשתה לי פרצופים על דברים שלפני כן לא הפריעו לה. היא לא אוהבת שהבן שלה קונה לי מתנות, אולי כי היא מרגישה שהוא כביכול מבזבז את הכסף שהיא נותנת לו, וכאן אולי מתבטאת הבעייתיות ביחסי אמא- בוסית שלהם.
השיא היה בריב שהיה להם בטלפון . אני הייתי מעורבת באופן פסיבי בריב הזה, היא ציינה ששנינו כביכול לא עוזרים מספיק בכלכלת הבית ואז היא התפרצה ואמרה שהיא נשארת בארץ בגללנו, ושזה לא באמת מה שהיא רצתה לעצמה. את כל זה חבר שלי סיפר לי, בעוד היא למעשה התנהגה כאילו הכל כרגיל (כרגיל לתקופה האחרונה, לא כמו פעם)
אני נמצאת בצומת דרכים. מצד אחד, נמאס לי מההתנהגות של אמא שלו. אני חושבת שהיא אישה מתוסבכת וקשה ושהיחס שאני מקבלת ממנה הוא לא מוצדק כי בעצם לא עשיתי לה שום דבר. אני לא רוצה להיות במקום שאני לא רצויה בו.
מצד שני, יש את בן זוגי. שללא ספק יעלב אם אני אקום ואלך למקום אחר, ובצדק. אחרי כל מה שהוא נתן לי והשקיע בי, אני קמה ועוזבת אותו בגלל קצת קושי ? אני יודעת שאם המצב היה הפוך, הייתי שוקלת פעמיים אם להישאר עם בן זוג שברח ועזב אותי לבד בגלל שקצת קשה, זה לא מבשר טובות לקראת ההמשך. אנחנו אמורים להתמודד עם דברים ביחד אם אנחנו מתכננים עתיד משותף (ויש דיבורים על זה)
מה אתם אומרים ?