אוהב את עצמי אבל שונא, מה לעשות?

היי, מה שמעיק עליי כל יום בלי יוצא מן הכלל זו העובדה שאני בתול, בתול שפתיים ובכלל חסר כל ניסיון בתחום הזוגי והמיני. אני לא חתיך אבל גם לא נראה רע.
מעולם לא הרגשתי אהבה, מעולם לא הרגשתי מגע של אישה או אינטימיות, זה מפריע לי מאז שאני זוכר את עצמי... תמיד הייתי מסתכל מהצד על זוגות מהחטיבה ומקנא ולא יודע מה לעשות.
בצבא לפני הקבע הייתי אצל פסיכולוג שנה אבל אפילו לא דיברתי על זה בתור אחת הבעיות העיקריות שלי, אני מתבייש בזה. התרכזנו בעיקר בבעיות חברתיות, פחד להשתלב בסביבות חדשות, לפתח קשרים וחברים חדשים. אז הפחד הזה קיים אצלי במיוחד עם בנות, יש לי הרבה ידידות, אבל זה קשר נורא שטחי, עם כולן, אין תוכן לשיחות ובכלל אני תמיד מרגיש המשעמם בכל חבורה שאני נמצא בה.
בקשר לסקס, לסביבה שלי אני מספר על ניסיון עבר יחסית מגוון- כמובן שקרים שמובילים לשקרים אחרים.
לא ארגיש בנוח להתחיל עם דייטים ובכלל לנסות עכשיו משהו כי זה מוזר, זה עול שמישהי עכשיו תלמד אותי הכל על הכל. יהיה קשה להסתיר שאני בתול בזמן אמת, אם בכלל אגיע לסיטואציה הזאת. ראיתי איך צוחקים על בתולים בגיל מאוחר, ממש לא רוצה להיות שם- בגלל זה שיקרתי ואני ממשיך לשקר.
אם אני מנסה לרדת לשורש הבעיה הייתי אומר שאין לי ביטחון עצמי עם נשים בכלל, אני כל-כך מפחד לנסות כי אני אפגע אם יגידו לי לא. יצאתי עם מישהי ערב אחד, בסוף הערב רציתי לנשק אותה אבל היה לה מבט מלא רחמים בעיניים והיא אמרה לי לא, לי היה כיף באותו הערב, אבל אני שוב ושוב מגיע למצב שאני כבר לא יודע מה לחשוב, כי כל סיכוי שהיה לי ב23 השנים האחרונות פשוט נהרס אז אני לא מנסה כבר.
אני לא אוהב בעצמי הרבה דברים. ועדיין איכשהו מצליח יחסית לחיות באשליה שאני כן בסדר עם עצמי- או לפחות זה מה שאני מראה לסביבה. מבחינתם אני האדם הבוגר, האחראי, המסודר.
מסביב ציפיות ודחיפה להתחיל עם בנות, עושה את עצמי בוגר ושזה לא מעניין אותי.
אני בן אדם מאוד מיני עם הרבה פנטזיות.
אני רוצה להתחיל את החיים מחדש איפושהו עם אופי אחר, להיות כזה שעושה ולא חושב מידי על כל דבר.
כל הזמן מסתובב עם פוקר פייס, נראה מבואס, בישיבות עם אנשים בכלל מפוצץ במחשבות ומתחיל לשים לב לנשימות שלי ולמצמוצים ולכל דבר.
שונא את עצמי, החינוך הדפוק שקיבלתי, האובר פרוטקטיביות הזאת, מפחד לצאת למקומות, מפחד לגשת לדבר עם בנות, מפחד מלהיכשל, מפחד מכל דבר, ממש ככה.
מבאס אותי ש"חברים" שלי לא מדברים גם איתי על בנות, שמתלחששים לידי על דברים- אני לא חלק מדברים אף פעם- לא עד הסוף.
אוהב אבל שונא את עצמי, עברתי שינויים משמעותיים עד כה אבל בזה אני תקוע.
מה יהיה עם זה... זה יהיה מאוחר להתחיל משהו כזה עכשיו, עם ניסיון אפסי אז אני בוחר לוותר מראש.
כתבתי את זה כי אני מחפש עזרה בלהיחלץ מהמצב המוזר שהכנסתי את עצמי אליו. אני יודע איך אני נשמע, אבל אני נראה אחרת לגמרי- אני מסתכל על הצדדים החיוביים בחיים שלי והכל באמת מדהים חוץ ממה שכתבתי למעלה.

אין לי שאלה ספציפית, פה כדי לשמוע חוות דעת.