שלום לכולכם.
אשמח לקרוא את דעתכם ואת עצותיכם.
אני חיפאית בת 23, עובדת במקום עבודה רציני במסגרת עתודה אקדמית. לפני קצת יותר מחודש התחלתי לצאת עם בחור בן 29 מתל אביב. הוא עובד שם, אך כבר בהתחלה ציין שלא תהיה לו בעיה לעבור לחיפה אם הקשר יהפוך לרציני (יש לו חברי ילדות ולימודים מתוכננים בחיפה). עד כה נפגשנו בתדירות שבועית, לעיתים גם כמה פעמים בשבוע ואף נפגשתי עם כמה מחבריו. הוא בעל רכב ולי אין רישיון ואין רכב. עד עכשיו הוא נסע אליי. לאחרונה הוא מצפה שאני גם אסע אליו, אך אינני מוכנה לכך, לא לוגיסטית ולא רגשית. כדי להגיע אליו עליי לנסוע עד לרכבת וברכבת אחרי יום עבודה קשה. מבחינה רגשית, אינני מרגישה מספיק בטוחה בקשר ובכוונות של הבחור, בסך הכל עבר חודש. יש לציין ששנינו מעוניינים במשפחה ובילדים והוא אמר לי שאני הראשונה שהוא רואה איתה עתיד. למרות שאנו נהנים לבלות יחד, אני מרגישה שהיחסים קרים ונטולי מילים חמות והבעת רגשות. זה גם עוצר אותי מלנסוע ולעשות צעדים בכיוון זה. אני מבינה שגם לו קשה לנסוע באמצע השבוע ואמרתי לו שאפשר להפגש רק בסוף השבוע, שבו אנו נוהגים לצאת מחיפה למקום יפה מחוצה לה ולחזור חזרה לחיפה. הוא מצדו מרגיש עייף מליזום ולנסוע כל הזמן, אבל רוצה לראות אותי יותר מפעם בשבוע, כי לדבריו פגישה אחת בשבוע בחיפה לא תקדם את מערכת היחסים ביננו. אני לא מסכימה וחושבת שהוא התעייף מחיזור מהר מדי. כמו כן, אני מרגישה שהוא דוחק אותי לנסוע אליו, בשעה שאני עדיין לא מרגישה בטבעיות עם זה. אני רוצה להיות בטוחה יותר בכוונות שלו כלפיי. אחד החששות שלי הוא שהוא מעוניין לא בי בתור אינדיבידואל, אלא בתור בחורה עם סט נתונים מרשים שיתאים לתוכניותיו להתמסד. אני רוצה להרגיש אותו ומכאן כל הספקות. מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות