לפני חצי שנה יצאתי עם ידיד שלי במשך חודשיים, אחרי שתפקד במשך כשנה וחצי לפחות כחבר הכי טוב שלי ממש- ברמה שדיברנו על הכל, התייעצנו, הרגשנו מאוד מאוד קרובים ככה שכולם מסביבנו רק חיכו שהזוגיות תתפתח ובסוף זה אכן קרה. הזוגיות במשך חודשיים ממש פרחה, הרגשנו על גג העולם אבל לא ידענו להתמודד עם התחושה הזאת, ואחרי ריב אחד החלטנו לפרק את החבילה. בדיעבד אני מאוד מצטערת על זה, חושבת שכן היה ניתן לפתור את זה ולהמשיך הלאה, אבל זה לא קרה. במשך החצי שנה האחרונה אנחנו מדברים הרבה פחות, כמעט ולא על דברים מהותיים, ולרוב כשאנו נפגשים הוא עסוק בעיקר בלעקוץ אותי, ואני מתארת לעצמי שזה כי לשנינו מאוד קשה במצב הזה. הבעיה היא, שהוא מאוד חסר לי בחיים, ואני לא מצליחה לזהות אם בתור החבר הכי טוב, או בתור בן זוג- אולי שניהם? אני לא מסוגלת לתאר לעצמי את החיים שלי בלעדיו, ולמרות שעברה כבר חצי שנה אני לא מסוגלת שלא לדבר איתו כל יום (אם אני מדברת איתו הוא בד"כ עונה לי תשובות קצרות, לא זורם כי הוא לא יודע לאן זה יוביל.. וזה מפחיד אותו). איך מתגברים על זה?? האם המצב הכי טוב יהיה לנתק את הקשר לגמרי? האם אני צריכה לוותר עליו? לתת לזה עוד הזדמנות זאת אופציה נהדרת מבחינתי כדי לשמור עליו בחיי- אבל מבחינתו הוא רוצה לנסות לצאת עם בנות אחרות, והוא לא סגור שאני האחת בשבילו (או זה מה שהוא טוען לפחות). מה דעתכם? אשמח לשמוע הכל, באמת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025