מדוע אף פעם לא הסתדרתי חברתית?

היי אני דנה עוד מעט בת 17
וכמו שכבר הבנתם מהכותרת "לא יודעת מדוע אף פעם לא הסתדרתי חברתית"
בערך מאז שאני זוכרת את עצמי.
אין לי בכלל חברים קרובים , אני כאילו "חברה של כולם" אבל ידידה כזאת כאילו לכולם יש את החבורה הסגורה שלהם ואני פחות או יותר ידידה כזאת של חלק אנשים מהחבורה
גם כשעלינו לתיכון כולם פחדו לא להסתדר חברתית ולי כולם אמרו " לך הכי בקטנה אין לך מה לחשוש בכלל את חברותית בשנייה תתחברי לאנשים "
אבל אין בחיים לא היה לי את החברה הטובה הזאת כולם בחבורות שלהם ובתכלס אין לי חברים , אין לי עם מי לצאת , אין לי למי לספר איזה משהו שעבר עליי במהלך היום ..
כאילו החברים האלה אני איתם בבית ספר , בהפסקות אבל לא יוצאת איתם או נפגשת איתם וזה לא שאני לא מנסה !
זה תמיד להרגיש האוטסידרית כי אני יושבת בהפסקה עם אנשים שהם כבר "חבורה"
שיש להם את הקבוצה שלהם בוואצפ שיוצאים יחד ..
יש חבורה אחת של בנות שאני כאילו הכי קרובה אליהן ביחס לאחרים אבל כל פעם שאני מנסה ליזום מפגש או יציאה הן לא רוצות (בכללי הן בקושי יוצאות בינהן הן נפגשות בבתים)
ואני שונאת להפסיד דברים כייפים רק כי אין לי עם מי ללכת זה מדכא .
עברתי לעיר אחרת בתחילת החטיבה והיה לי שם נורא אז עברתי לבית ספר אחר בעיר בכיתה ח' ואז כולם הסתכלו עליי כ"הילדה החדשה שעברה מסיבות חברתיות"
אבל נראה לי שכבר עברנו את השלב הזה ..
אז כל ח' גם אפילו חברים לבית ספר לא היו לי .. ובט' כבר התחלתי יותר להתחבר אבל אז הכל נפסק כשהתחיל התיכון .
ובתיכון על המזל שלי הכיתה שלי היא כיתת תאטרון (90 אחוז מתאטרון ועוד 10 אחוז בערך לא מתאטרון בשביל למלא את הכיתה ) - אני ה10 אחוז שלא בתאטרון .
אז הם נורא מגובשים בינהם ויש להם ערבי גיבוש וחזרות שהם נפגשים וצחוקים מהמגמה
וכו' ושוב בכיתה אני גם מרגישה לא קשורה .
זה מתסכל שכמה שאני מנסה להתחבר , לרצות אנשים , לעזור ,לפי המחנכת : "המצחיקה של הכיתה" . אין לי חברים . עם כל הבגרויות והלחץ לפעמים בא לצאת וכל שישי אני יושבת בבית ,למרות הרצון לצאת .
ומה שמוזר לדעתי זה שנגיד מבוגרים כן "מתחברים" אליי כאילו המורים בבית ספר אוהבים אותי ומספרים לי על דברים אישיים לפעמים גם מורים שלא מלמדים אותי וזה לא שיש לי ציונים טובים , אני הכי ממוצעת . חברים של אבא שלי גם , כל פעם הם אומרים לו "נו תשכנע את דנה גם לבוא איתנו" "דנההה מה נשמע כמה זמן ! התגעגעתי ! "
וזה לא שיש לי נפש מבוגרת כזאת החברים של אבא שלי לדוגמה רובם הם תל אביבים טיפוסיים שטותניקים כאלה, אבל גם מאוד משכילים ויודעים להיות רציניים .
אני באמת לא מבינה למה לא מתחברים אליי , למה אין לי חברים
אני הכי אחת כזו שמקשיבה שנותנת מעצמי 100 אחוז למען אחרים הם לפניי אוהבת לדבר על הכל .

השאלה שלי היא מה הסיבות שאנשים לא מתחברים לאנשים אחרים ?
יש דרך לדעת למה לא מתחברים אליי ?
איך מתחברים חברתית יותר ?
(ולא חוגים וכאלה בגילנו כבר זה לפי כישרון וגם אין זמן כי אני בתנועת נוער אבל אני לא מדריכה בשבט עם כולם אלה באזור של מיעוטי יכולת ולכן גם לאנשים מהתנועה אני לא מתחברת כי אני בקושי מכירה וההפך כי אני לא רואה אותם בימי פעילות )

סורי על החפירה זה פשוט באמת דבר שחסר לדבר עם אנשים מעבר לשעות בית ספר , והבעיה שכולם פשוט כולם תקועים בתוך החבורה הסגורה שלהם כבר . וגם הקרובים ייותר בקושי אוהבים להנות . זה מתסכל שאין לי עם מי לדבר מהרגע שנגמר בית ספר
בחופש פסח בכלל אתחרפן .
תודה אם מישהו יוכל לעזור :)