בשישי האחרון מצאנו את הכלב המתוק שלי, שוקו, שוכב ללא דופק בסלון, רצצתי לוטרינר בניסיון להחיות אותו אך ללא הצלחה. הכלב שההורים שלי הפתיעו אותי איתו בגיל 12, הכלב שעזר לי לשרוד את כל החרמות והנידוי החברתי שעברתי, הוא תמיד היה שם לנחם אותי וללקק לי את הדמעות, איננו. אני שוכב ובחוסר תיאבון במיטה מאז, לא מסוגל לקום לעבודה, אין לי חשק לחיות יותר. הנשמה הטובה שלו, האנושיות שלו, החום והאהבה והתמיכה שנתן לי במשך 15 שנים, פשוט לא נקלט שהוא איננו. החבר האמיתי היחיד שהיה איתי במשך השנים האלה הלך, למה?! אני לא יכול להפסיק את הדמעות גם עכשיו כשאני כותב את זה.. הייתי חוזר בוכה מבית הספר וההורים היו תמיד בעבודה, הייתי תמיד לבד והוא היה היצור היחיד שהיה אכפת לו ממני ושהיה מחכה לי בבית ומלקק לי את הדמעות. הוא היה היחיד שהצליח לגרום לי לחייך, והוא איננו. איך אמורים להתמודד עם הדבר הזה? למה הם חיים חיים כאלה קצרים?! אני רוצה רק ליום אחד להצטרף אליו שם בשמיים לחבק אותו ולהיפרד כמו שצריך, לקחתי את תוית השם שלו לפני שקברנו אותו, המזכרת האחרונה שלי ממנו, אותה תוית שם שהלכתי עם ההורים להכין לו לפני 15 שנה, מרגיש כאילו זה קרה אתמול והוא איננו. אני אשמור את זה לנצח ואני לא מפסיק לבכות כשאני מחזיק את זה. שוקו שלי, תנוח בשלום :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות