כועסת על ההתנהלות של בן זוגי שמתעלם ממני בגלל הילדים, מה לעשות?

אני גרושה שיוצאת כשנה וחצי עם גבר גרוש. לי יש ילדה אחת לו יש שלושה ילדים
בחודשיים האחרונים עברנו לגור יחד ומאז שמתי לב להתנהלות על תקן המוזרה אפשר לקרוא לזה חריגה
יש לו ילדים מעט בעייתים אבל הוא והיא לא רואים את המצב כך, הם בטוחים שהילדים שלהם בסדר וכולם מסביב הם ההפך אם זו הגננת או המורה או הילדים האחרים שמתנכלים להם וכל יום יש סיפור חדש שעולה לדיון במשך יום שלם בינו לבינה
אני לא מתערבת בכל מה שקשור לזה כי הם הילדים שלו ויש להם אמא ואין לי שום זכות להתערב
העלתי איתו את הנושא לפני שכתבתי את השאלה והוא התעצבן עליי ולא הבין מה אני רוצה ממנו אמר שאני קטנונית ואין לי שום זכות להתערב לו איך הוא מדבר עם הילדים שלו ועם מי, אבל זה פוגש אותי בנקודה מסוימת
פוגש אותי בעניין שהם פשוט מדברים המון. על כל פיפס שקרה, מאז שאנחנו גרים יחד שמתי לב שהיא מתקשרת אליו לפחות 8 פעמים אחרי שהוא חוזר מהעבודה
ומספרת לו סיפורי סבתא והוא מגיב לה עד שהשיחה מתארכת ומתארכת
אשמח לדעות לגיטימיות אם אני חיה עם בן זוגי וזה באמת לא מעצבן או משהו שדורש הערה
לדוגמה יש לו ילד בכיתה א' שהרביץ לילד אחר בביה"ס. זה לגיטימי שידברו על הנושא הזה אבל הם דיברו על זה בסביבות חצי שעה בטלפון ומה היה עם המורה וכ'ו. במשך כל הזמן הזה היא נואמת לו כמה שהבן שלהם בסדר והילד השני מחפש אותו כל הזמן, מציק לו והילד השני לא בסדר,
עד לפה זה לגיטימי ואחרי חמש דקות היא מתקשרת שוב. ונזכרה ששכחה לספר לו פרט מסוים על הילד הזה למה הוא בוודאות אשם ולא הילד שלהם כי מתחילת השנה קרה איתו כך וכך.
שוב שיחה שנמשכה כמה דקות
לאחר כמה דקות מתקשרת אליו להגיד לו על הודעה שהמורה שלחה לה בוואטסאפ בקשר לריב הזה ויחד הם מתחממים על המורה - היא אומרת שהיא לא יודעת איך היא עובדת עם ילדים והוא אומר שהמורה חולת נפש וכ'ו.
לאחר שעה מתקשרת אליו שיצטרף לוואטסאפ שלהם ויביע דיעה.
לאחר שהם מדברים עם המורה הם שוב מדברים בטלפון ומדברים על השיחה עם המורה
לאחר שהם מרכלים על המורה הם שוב מדברים בטלפון כי בדיוק הילד החליט לדבר ולספר עוד פרט שקדם לריב ואז שוב זה עולה, ומתחילים שיחות וטלפונים
דוגמה שניה יש להם ילד בגן שהיה צריך לצאת לטיול.
הם שניהם שונאים את הגננת ובטוחים שהיא גננת לא טובה ולא אחראית וכ'ו כי לפני כמה חודשים ביציאה מהחצר לגן שכחו שם ילד אחר שהוא לא הילד שלהם למשך מס' דקות
היה טיול מהגן החליטו שלא לשלוח את הילד כי הם לא סומכים על הגננת ועל הסייעת
היתה שיחה ארוכה בטלפון - למה הם לא מעוניינים לשלוח אותו לטיול
תוך הצדקות אחד של השני, אז למה הם ממשיכים ולא מנתקים את השיחה?
לאחר מכן מתקשרת לבשר לו מה הגננת הגיבה לה כשאמרה שהוא לא יוצא לטיול,
על כמה הטיול הזה בטיחותי כי יש עוד הורים שמצטרפים
דנים יחד האם צריך לשלוח את הילד לטיול מחליטים שלא.
מתקשרת שוב אחרי שהילד בכה שהוא כן רוצה ללכת לטיול, דנים שוב.
מתקשרת ונזכרת בפרט שהגננת עשתה לפני 200 שנה, ושוב דנים על זה שהגננת היא בעצם לא אחראית וחוזר חלילה,
וככה זה כמעט כל יום במשך החודשיים שאני גרה איתו. כל יום עולה סיפור אחר,
יום על המורה, יום על הגננת, יום על ההורים, יום על הילדים בכיתה או בגן, יום על המנהלת ועל מי לא.
היא מתקשרת אליו וגם כשהם כבר מסכימים - נניח לא לשלוח את הילד לטיול,
הם ממשיכים לדבר על זה ולדון ולתת הצדקות אחד לשני.
היא מספרת לו כל מה שקרה בגן וכל מה שקרה בביה"ס מהרגע שהם התעוררו ועד הרגע שהם חזרו הביתה והוא על כל דבר שהיא מספרת שואל אותה שאלות.
ועוד אחרי זה הוא אומר שהם התגרשו כי הם לא הסתדרו מה שקצת מפליא אותי הם אותו זן - הם מנהלים שעה של שיחה בטלפון כשאין לה בסיס כי הם מסכימים ורק ממשיכים לחמם אחד את השני, איפה חוסר ההסתדרות פגש אותם
ותוך כדי שהם מדברים הוא מתעלם טוטלית מכל מי שמסביבו, הוא שוכב לו בחדר, מכין לו 3 פעמים קפה, יוצא לחצר, עושים ועידות, כל אחה"צ והערב הוא מעביר בלדבר איתה ולשמוע מה קרה להם במשך כל היום,
איך אוכל להמשיך לחיות עם טיפוס כזה אני מרגישה שאני סוג ב' שהיא העיקר ואני בצד במקום שיהיה להפך