שלום לכולם,
לא מזמן שיתפתי אתכם בחוויה מטלטלת שעברה לי על החיים. אחזור עליה בכמה משפטים -
הייתה לי חברה שנתיים וחצי. ולאחר משבר אמון רציני ביני לבינה (שלחה סקסטינג לידיד להזמנות לפגישה שלא התבצעה בפועל) החלטתי להגיד לה שאני רוצה הפסקה. אך ורק כי אני אוהב אותה כל-כך.
החלטתי לבסוף לא לעשות את ההפסקה כי היא אמרה שזה יוביל לפרידה. חשבתי המון על המצב הזה והסכמתי לא לקחת הפסקה ולנסות לא לוותר עליה בכל מחיר. במהלך השבועיים החולפים הנושא עלה לי כמה וכמה פעמים מה שהוביל לזה שהיא תרגיש שהיא "הולכת על ביצים" . כמובן שהיא צריכה לפי דעתי לפחות בתקופה כל כך סמוכה למקרה. מפה לשם ההפסקה הגיעה ממנה. היא אמרה שצריכה הפסקה ממני כמה ימים לפני יום ההולדת שלי (שכבר יש לה תכנונים להפתיע אותי) ואם לא הייתה לי יום הולדת היא הייתה מתעקשת על זה. יום אחרי אמרתי לה שאני לא מסוגל להיות באוויר וזה מטריד אותי כל-כך שכך היא חושבת ומבחינתה זה לא יכול להמשיך כאילו כלום לא קרה. בסופו של דבר לקחנו את ההפסקה (למרות שכל כך ציפיתי שהיא תוותר על זה בגלל יום ההולדת) ומבחינתה היא כרגע חושבת שאם היא תרצה לחזור אני אקבל אותה בידיים פתוחות. מה שהיא לא יודעת זה שארזתי את כל הדברים שלה ומחר אני הולך לתת לה אותם. והכל נגמר.
האם כדאי לי להביא איתי משהי לשם? שתראה שלא רק היא עם ידידים? ובנוסף למנוע את הבכי שכנראה יהיה והפיתוי שיכול להגיע אחריו?
החלק הבעיייתתי הוא הפגיעה הענקית שלה בי. איך אעביר את זה הלאה? ואיך חוזרים לשוק? אחרי 2 וחצי שנים שאתה עם חברה אתה לא זוכר מה זה לדבר עם בחורות כבר. איך לדאוג שתעלם תחושת הבדידות ואיך למנוע את הרגשת החסרון שלה או מחשבות על זה שמישהו שוכב איתה אולי אפילו עכשיו תוך כדי שאני כותב את זה. ??? חכמת ההמונים מבקש את עזרתכם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות