פרידה בעקבות אבטלה, הגיוני?

היי
אני והבת זוג שלי (לשעבר) ביחד שלוש שנים והתגוררנו ביחד בערך שנה. במהלך הזמן הזה עבדתי בעבודה מאוד מכובדת בתחום מסויים אותו למדתי.. הרווחתי משכורת גבוהה מאוד... לפני כחודשיים בעקבות גל פיטורים מצאתי את עצמי מצטרף למעגל האבטלה... התחלתי לחתום בלישכה ולחפש עבודה.. בתקופה הזו הלכתי לראיונות עבודה באופן שוטף.. אבל מי שהיה בסיטואציה הזו יודע שזה לא הכי פשוט וזה תהליך שיכול לקחת קצת זמן... בת הזוג שלי כל אותו הזמן העבירה ביקורת על העובדה שאני מובטל (חודשיים בסך הכל וחשוב לציין שקיבלתי דמי אבטלה... נכון, זה היה הרבה פחות מהמשכורות שהיא הייתה רגילה אליהן אבל עדיין). היה לה קשה לראות אותי יושב בבית בחוסר מעש ללא עבודה (לא, לי בכלל לא היה כיף מהסיטואציה הזו, ההפך. התקופה הכי גרועה שהייתה לי).
כבר אחרי חודש שהייתי מובטל נפתחו דיונים מהצד שלה שהיא טוענת שאני צריך לצאת לעבוד בעבודה זמנית כלשהי עד שאצליח למצוא עבודה בתחום שלי(שוב, תחום שעשיתי בו תואר, צברתי בו ניסיון והכי חשוב, אנחנו מדברים בסך הכל על חודש אחד שלא הצלחתי עדיין למצוא בו עבודה). במהלך החודש השני כבר היו הרבה מאוד ריבים סביב הנושא הזה, היא מבחינתה התחילה לטעון שאני עצלן וחסר ערך עבורה במידה ואני לא יכול לדאוג לה ולבית מבחינה כלכלית, אני לעומת זאת טענתי שהיא רחוקה מלהיות בת זוג נורמלית אם היא אינה תומכת בי ברגעי משבר. ההשקפת עולם שלה היא שהגבר חייב להיות עמוד התווך הכלכלי של הבית, ושלא הגיוני שבמהלך חודשיים שלמים היא זו שנאלצת "לסחוב" על גבה קצת יותר מההוצאות הכלכליות. העובדה שבמשך תקופה של חודשיים היא הייתה ה"מפרנסת" העיקרית זה לדעתה פשוט לא הגיוני.
שורה תחתונה, אחרי חודשיים של אבטלה נפרדנו בצורה הדדית(כל אחד עם המטען שלו בעקבות הנושא). אני לא מצפה לשמוע מי לדעתכם צודק. אני יודע במיליון אחוז שאני צודק. פשוט כואב לי על 3 שנים שביזבזתי מהחיים שלי... אין לי בעיה להמשיך הלאה, אני לא הטיפוס שנופל לעצבות למרות האהבה שהייתה. הדבר היחידי שפשוט עירער אותי זה העובדה שאי אפשר לזהות תכונה כזו אצל ההבאה בתור... איך אפשר לזהות את זה? כי הרי כשאתה מצליח הכל תמיד טוב ויפה... אז רק ברגעי משבר אפשר לזהות מי יהיה איתך גם ברגעים הקשים?
מתסכל...