היי אנשים,
אני בדרך כלל לא מבקש עצות אלא משתדל לתת אבל אני מרגיש בפרשת דרכים .
יש לי חברה, כבר שנה וכמה חודשים ... היא הבחורה המושלמת באופי: טובת לב, מכילה, מקבלת ושונה מכל הבחורות שיצאתי איתן לפניה... אוהבת אותי בלי תנאים.
אני הייתי הגבר הראשון שלה הבחורה שמרה על עצמה עד גיל 22 .
הבעיה שלי היא שאנחנו פשוט הפכים מוחלטים . אני אוהב לצאת לבלות להשתגע והיא בן אדם מאוד מאוד ביתי , לא אוהבת לצאת ותמיד שאני יוצא עם חברים אומרת לי שהיא מעדיפה להישאר בבית . בנוסף לזה הסקס איתה, אני פשוט לא נהנה ממנו ... לבגוד אני לא אבגוד בחיים כי היא יקרה לי , אז אני פשוט מאונן כדי לספק את עצמי מבחינה מינית .
יום שישי היא הייתה אצלי והתכוננתי להיפרד ממנה , היא בכתה ופשוט נצבט לי הלב רציתי למות ... מגיל קטן אבא שלי חינך אותי שלא לבכות אף פעם ותמיד יישמתי את זה , בצבא ביחידה שלי היו שוברים עלינו קרשים כדי לחשל אותנו ולא בכיתי, ראיתי מחזות קשים ולא בכיתי ... אבל שראיתי אותה בוכה וסובלת פשוט יצאו לי דמעות שלא שלטתי עליהם, אני באמת מתוסכל ולא יודע מה לעשות .
אני אוהב אותה אבל מרגיש שזאת אהבה שאין בה משיכה מינית וקשה לי .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות