אני מתביישת לדבר עם אנשים. איך להשתחרר?

באמת קשה לי לתאר את הבעיה שלי כי זה לא כל כך מה שכתבתי בכותרת.
יש לי מספר בעיות ואותן אני אפרט
אני מאוד ביישנית ואני לא רוצה לדבר עם אנשים אבל אין מה לעשות אני חייבת לדבר עם אנשים .
מאוד קשה לי לתאר את הבעיות שלי. אני לא אוהבת להפתח לאנשים ואני מתפדחת לדבר איתן גם על נושאים שאני אוהבת תמיד שבת מהכיתה באה לדבר איתי אני מפחדת שייגמר לה נושאי השיחה ואז יהיה שקט מביך ובגלל זה אני חא יוצאת עם חברות לטייל וכזה אני רוצה תמיד להיות לבד אבל אני רוצה לא להיות לבד אני אפילו בעצמי לא מבינה את זה וניסתי לחשוב על זה עם עצמי ואני לא מצליחה להבין מה לא טוב בי אני רוצה שתהיה לי חברה טובה כזאתי שאת מספרת לה הכל אבל אני מפחדת לספר לאנשים הכל עלי ואפילו לא הכל ואני חושבת שבגלל זה אני מתחילה לדבר עם עצמי אבל לא כמו שאתם מדמיינים שיש לי פיצול אישיות אני פשוטחושבת הרבה. כשקוראות לי סיטואציות שאנשים בכלל לא מהססים אני חושבת הרבה על מה להגיב ואם בכלל אני כביכול מתייעצת עם עצמי ונניח שאני שרה לעצמי אני ישירות מפשיקה כי אני חושבת מה יקרה אם מישהוא ישמע אותי ואז זה יהיה מביך.
כשאני רואה את קרובי משפחה או אנשים שאני מכירה ברחוב אני מתפללת שלא ישימו לב אליי ואם כן שהשיחה תגמר כי אני לא יכולה וכשהשיחה נגמרת אני ממשיכה ללכת ואז אני מתחילה לבכות ולהכנס ללחץ קראתי פעם שזה טוב להתנשף חזק וזה יעביר את הדמעות וניסתי אבל זה לא עובד אני בוכה כמעט מכל סיטואציה גם אם אני אדבר אם חברה אז כשאני אהיה לבד אני אתחיל לשחזר את השיחה ולבכות וגם אם אני מתווכחת עם מורה או אמא או אחות אני מתחילה לבכות ללא רצוני.
בתכלס אני יכולה להמשיך לכתוס עוד ועוד אבל אני לא בטוחה שזה בסדר גם כשאני חושבת על מה לכתוב אני מתחילה לדמוע.

ללכת לפסיכולוג זה לא פתרון בשבילי כי אין לי אומץ ללכת להורים שלי ולהגיד להם את זה הם יצחקו עליי ולא יקחו אותי ברצינות אני לא מסוגל לדבר איתם זה לא שאני לא מרגישה בנוח לדבר איתם אני פשוט לא מסוגלת אני ממש רוצה להתייעץ עם פסיכולוג כי אולי הוא יפתור את הבעיות שלי אבל אין לי אומץ ואני דיי בטוחה שגם אם אני אדבר עם פסיכולוג לא יהיה לי את האומץ לדבר איתו על הכל
אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל מתחננת בבקשה תעזרו לי אני כבר לא יכולה לחיות ככה