רק בת 16 ומרגישה תקועה, חייבת מישהו שיקשיב... איך להתמודד?

אז כמו שכתבתי, אני רק בת 16 אבל בחיים לא חשבתי שארגיש ככה, נמאס לי לחזור כל פעם הביתה ולבכות, אני בדיכאון תמידי שאני לא מליחה להשתחרר ממנו, כל מה שאני עושה זה רק ללמוד, כי כמובן זה מה שאני צריכה ומחוייבת לעשות על מנת שחיי יראו הרבה יותר טוב בעתיד.. גם כשאני עוצרת לרגע מהלולאה של הלימודים ומבלה עדיין בתוך תוכי אני מרגישה ריקנות. יש משפט שאומר "יש לי הכל אבל אין לי כלום" באמת יש לי הכל, הורים מושלמים משפחה נהדרת, חברים מדהימים, מה לא? אך בפנים אני מרגישה כלכך ריקה וחסרת תכלית.
כל דבר קטן מכניס אותי לדיכאון, אתן לכם דוגמה- עשיתי מבחן כלשהו שלמדת אליו כמו שצריך ותירגלתי עם המפקדים שלי (אני במסלול שוחרות) וכרגיל נתקעתי על שאלות שטותיות שידעתי שיכולתי לפתור אך לא הצלחתי וזה בסדר זה לא העניין, החלק הכי קשה בשבילי היה לשמוע את כל חבריי לכיתה מרגישים שמחים וגאים שהצליחו, שואלים ואומרים שהלך להם מעולה אבל אני בצד רק מתה לפרוק ולבכות כי נמאס לי, הרי מה אני עושה? אני גם ככה לומדת בלי הפסקה ואפילו בזה אני לא מצליחה?
אוהבת את עצמי? ממש ממש לא, אני שונאת את עצמי בטירוף, הלוואי והיית יכולה לקום מישהי אחרת. אם את לא אוהבת את עצמך אז את מי תאהבי? לא יודעת, באמת לא.
בטח אותם חברים שלי חושבים לעצמם, רגע מה? אבל את "..." את כלכך מצחיקה ויש לך ביטחון בשמיים ואת לעולם לא לבד!
ברור! אולי כי אני מנסה לברוח מכל זה? לא הייתי רוצה שאנשים יראו שאני כלכך שברירית ורגשנית אז אני מפוגגת את כל זה בהומור, וברגע שאני לא מצליחה כביכול להצחיק אני נכנסת שוב לדיכאון כי זה היה לא מספיק מצחיק.
זה כל הזמן שם, איפה שאני לא רוצה זה שם, מחכה שאפול לתוכו, מנסה להתרחק מזה כמה שאפשר אבל לא מצליחה, היו מחשבות אובדניות כן, אבל אני לא מספיק אמיצה.
איך אפשר שלא? שכלכך כואב לך ואת מרגישה שמיצית שאין לך כלום בחיים שאת סך הכל בת 16 אבל מרגישה תקועה כאילו אין לך מטרה, כאילו אין תכלית לחיים .
למה לחיות בשביל למות בסופו של דבר?
אני יודעת שאני נשמעת משוגעת אבל לא מצליחה שלא, זה איך שאני מרגישה .
יש לי חברה די טובה שאני מרגישה כלכך רע שאני לא היא, אני לא יודעת אם אני מקנאה בה אבל ברור שהיא הרבה יותר טובה ממני כל דבר שהיא עושה הוא בסדר, הייתה תקופה שהפסקנו לדבר ואז חזרנו אבל היא לא יודעת באמת את הסיבה למה רציתי להפסיק לדבר איתה, בעיקר בגלל שהיא כלכך שונה ממני, אוקיי אז יש לנו ימים טובים וצחוקים אז מה? זה לא מספיק, איך אני יכולה להיות חברה של מישהי שאני רק קוצה להיות כמוה כל הזמן?

תעזרו לי בבקשה, תיקראו לזה דיכאון קליני, דיכאון חורף.. ה לא באמת משנה לי, אני רק רוצה לצאת מהלופ המפגר הזה שתוקע אותי, אני רוצה להנות מהחיים שלי אני כולה בת 16 יש לי עוד מלא, אבל לא רואה אותי מגיעה לשם.
"פול גז על ניוטרל"