מחפשת כיוון בחיים ולא מצליחה להחליט. איך להפסיק לפחד?

הי.. זו פעם ראשונה שאני כותבת בקבוצה מסוג כזה או בכללי מבטאת את המחשבות שלי בכתב .אני מרגישה שאני חייבת לבטא את זה אם לא בקול אז לפחות בכתב אז תסלחו לי מראש אם הכל קצת מבולגן..
אז ככה .. אני בת 22 גרה בדרום עם ההורים וכרגע מובטלת כבר 3 חודשים . אני אחרי שירות צבאי וכבר הספקתי לסיים עבודה מועדפת ופסיכומטרי , גם למדתי מקצוע (לא אקדמי)אבל אני לא עוסקת בו , עבדתי במכירות תקופה אבל הבנתי שזה לא בשבילי ולכן הפסקתי ואני יושבת בבית מאז .
מבחינה חברתית אני די מסוגרת , לא יוצאת הרבה וגם שכן זה למקומות קטנים ולא הומי אדם , יש לי 2 חברות שאיתן אני בקשר (אבל לא נפגשות יותר מידי ) ואני מאוד ביישנית וסגורה לאחרים , קשה לי להתחבר לאנשים ואני לא מצליחה לשמר קשר .מאז שאני קטנה לא הצלחתי להתחבר ליותר מאדם או שניים במקביל ותמיד הרגשתי לא שייכת לאף קבוצה , החברות שיש לי עכשין הן מהצבא ואני מאוד משתדלת לשמור איתן על קשר אבל מכיוון שחיים לוקחים אותנו לכיוונים שונים אני מוצאת את זה יותר קשה עם הזמן . מבחינת זוגיות ,טוב אין יותר מידי מה להרחיב , מעולם לא הייתי בזוגיות אז אני לא יודעת מזה , אבל אני כבר זמן מה מרגישה צורך למצוא אחת .. אחת מהבעיות היא שאני כמעט ולא יוצאת מהבית , וגם כשכן אני אפילו לא מרימה את המבט מהשולחן בו אני יושבת ומתרכזת רק בחברות שלי כי אני מפחדת , אולי זה ביישנות או חוסר בטחון או כנראה שניהם , אבל אף פעם לא היה לי אומץ להתחיל שיחה עם מישהו , לא עם קראשים שהיו לי ולא אם בחורים שמידי פעם שולחים הודעה ברשתות חברתיות (שאני לא ממש מצליחה לתפעל ולהקפיד עליהן) וזה גורם לי להרגיש מוזרה , שונה , ולא פעם תהיתי מה לא בסדר בי ואני די מודעת לאישיות הלוקה שלי . תמיד הייתי ילדה של בית ,כנראה בגלל החינוך של הוריי או הלחץ של ילד בכור אבל אני מרגישה את זה עכשיו יותר מתמיד כי אני מתגברת אבל מרגישה שעומדת באותו מקום לא מובן כבר הרבה מאוד זמן .
וזה מה שמביא אותי לכתוב כאן היום . החצי שנה האחרונה הייתה לי די קשה , לא מצאתי את עצמי במקום העבודה שלי והרגשתי שמיציתי , באותו הזמן התחלתי גם להרגיש תחושה של לחץ מהמשפחה שלי ויותר ויותר כובד על הכתפיים שלי , הרגשתי קושי ועזבתי את העבודה אחרי זמן מה , רציתי לקחת מנוחה ולחשב מסלול אבל זה הביא אותי למצב שאני כבר יושבת בבית שלושה חודשים ולא מוצאת את עצמי , ממצב שבצבא כבר הייתי נעולה על מה אני הולכת לעשות למצב שהכל התחרבש ואני כבר לא בטוחה במה אני רוצה לעסוק ומה לממוד ואם ללמוד, אני מוצאת את עצמי מוציאה כספים על כיוונים שונים אבל לא באמת מצליחה להחליט ,אני מפחדת לעשות טעות , ההורים רוצים שאלמד, ולמען האמת הרהה פעמים חשבתי לארוז ולעבור למרכז וללמוד שם אבל אני מפחדת לעשות את הצעד הראשון ובמיוחד לבד , בנוסף מאז שאני יושבת בבית העומס מצד המשפחה ניהיה יותר כבד וההרגשה של חוסר הערכה והמובן מאיליו גברה וזה מתסכל אותי .. הגעתי למצב שאני לא מדברת עם המשפחה שלי כבר יותר משבוע וחצי ..לא שיתפתי אף אחד בתחושות וברגשות שלי וגם אף אחד לא שאל , אני לא יודעת אם הפנים שלי לא מסגירות שלא טוב לי או מה שעובר עליי אבל קשה לי לומר את זה בקול , גם החברות שלי שעסוקות בעניינהן לא יודעות , אני מבלה יותר שעות מול מסכים או במיטה ומוצאת את עצמי מהררת לפנות בוקר על החיים שלי ומה אני עושה איתם , ורושמת מגילה באתר שלראשונה יודעת על קיומו ..אני לא יודעת אם כדי לי לפנות לעזרה מקצועית או סתם לשתף סוף סוף אנשים (גם אם הם וירטואלים) ייעזור לי אבל אשמח לדעת אם יש כאן מישהו שחווה משהו דומה ומה הוא מציע לי לעשות , לאיזה כיוון להתרכז ולכוון ? לחפש עבודה ? ללכת ללמוד ? לעזוב את הבית ולעבור למרכז? להתרכז בעצמי יותר ופחות בענייני משפחה ?לראות פסיכולוג ולעבוד על עצמי והקושי החברתי? ובדבר זוגיות ? כדי לנסות אפליקציות למינהן או פשוט לנסות לצאת יותר? והכי חשוב , איך עושים את הצעד הראשון לכל דבר ? איך להפסיק לפחד ??

אני דיי מיואשת כבר מהמצב הנוכחי וכבר מאסתי בבכי שלא עוזר , אשמח אם יתנו לי פה עצות מכוונות מאנשים שעברו דבר דומה .
תודה רבה שהקשבתם. מימי(שם בדוי)