שלום..
יש לי הרבה חברים ממש טובים. כאלה שאפשר לסמוך עליהם. רוב רובם מחשיבים אותי כמספר 1 שלהם..כלומר החברה הכי טובה.. וזה ממש מחמיא ונחמד שיש אנשים שמעריכים אותי.
בזמן האחרון עם כל בעיה קטנה שלהם, כל מבחן קטן שלא ממש הצליחו בו..כל פעם שהם קצת עצובים הם פונים אלי..אני מדברת על קבוצה של 6 7אנשים..
ואני שומעת.. מנחמת..נותנת להם עצות...מדברת איתם שעות על גבי שעות בפלאפון..עד שהם מרגישים טוב יותר.
הבעיה היא שכשממש רע לי..שהמצב רוח שלי על הפנים..אני מסתגרת בעצמי..אני בוכה לבד..ופותרת את הבעיות שיש לי רק עם עצמי.
פעמיים ניסיתי להיעזר בהם. בפעם הראשונה 4 מהם נתנו לי כמעט את אותה עצה..והמצב רק החמיר בגללם, ואז הסתגרתי שוב בעצמי ופתרתי את הכל לבד.., ובפעם השניה.."וואו....אני ממש ממש מצטער/ת אבל אני ממש לא יודע/ת מה להגיד לך."
ואני מבינה אותם..אני באמת מתוסבכת מעל הראש..זה לא שהם לא רוצים או לא ניסו לעזור לי..אבל זה מציק לי..בא לי לדבר עם מישהו שיבין אותי..מישהו שיתן לי עצות כמו העצות שאני נותנת לחברים שלי..פרקטיות אבל עם הבנה למצב שלי. ואני לא מוצאת.
אז החלטתי לפנות אליכם..אנשים זרים מהאינטרנט.. וזה עוד יותר כואב לי,שאין לי בן אדם אחד קרוב שאני יכולה לפנות אליו עם הבעיות שלי..מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות