לפני קצת יותר משנה הכרתי גבר שחשבתי שהוא האחד. הכל הרגיש לי שזה בדיוק מה שחיכתי לו... בשיא של הקשר הוא ברח, נעלםף התאדה... ביום אחד פשוט לא שמעתי ממנו יותר, שאני פניתי אליו לא בחר שלא לענות.
עברתי תקופה לא פשוטה, אך הזמן כאמור עשה את שלו.... לפני חודשיים הוא פתאום פנה אלי, לא האמנתי למראה ההודעה שקפצה לי על המסך.
אחרי שיפשוף עיניים 700 פעמים כדי להבין שאני לא הוזה וזה הוא התחלנו להתכתב.
הוא סיפר על כמה היה לנו טוב ביחד והעילמות שלו קשורה לזמן, לטיימניג, לעיתוי שאז היה לא נכון. נשבע שזה היה נכון עבורי ( אמרתי כבר שהוא אציל נפש?) ואיך לומר, למרות מרום גילי נשבתי בשנית בקסמיו.
ניפגשנו. היה מושלם! לא, לא שכבנו. ההרגשה היתה שהפסקנו בדיוק בנקדוה שנקטעה אשתקד. הוא כל הזמן דיבר על כמה מרגיש לו נוח וחיבור טבעי ושבכלל ניראה לו שמעולם לא קטענו את הקשר... הבטיח שלא יעלם שוב אמר שבפעם הבאה הוא ידבר ויאמר לפני שהתפוגג... למחרת, לא שמעתי ממנו. התאדה. קספר. התפוגג. נעלם. ברח. איך הוא יכול להיות כזה אמיץ ולעשות לי את זה שוב ואני כזאת טיפשה שאיפשרה לזה לקרות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות