שלום. האמת שאני מאד מבולבלת... לא ברור לי מה עובר עלי! שבוע שעבר נסעתי בדרך חזור מהעבודה ופתאום עלתה לי מחשבה 'איזה באסה שאין לי אומץ לשים גז לתוך התהום' ככה זה התחיל.
ולמה זה כ''כ מוזר? כי אין לי שום סיבה שזה יקרה פתאום... כביכול אני במצב טוב יחסית של החיים. הכל חלק. לא קרה שום דבר טראומתי או קשה במיוחד... (היו לי תקופות קשות ובהם היו כביכול סיבות לרצות למות. עכשיו אין!)
ואז אני מוצאת את עצמי מדברת בקול של או.סי.די על מחשבות טורדניות. ואני כבר לא יודעת מה מוריד יותר ממה- כי היתה לי המחשבה ההיא ומאז אני כל הזמן מוטרדת מאיפה היא באה אלי ומאיפה היא נחתה עלי והיא ממש ערבבה ושיבשה אותי לחלוטין. אני משתדלת לא לעבור בכביש ההוא שהעלה את הרעיון (ועברתי בו בעבר כל יום כמעט!) ואז השכן המחשבות 'השתכללו' ב-אולי אעשה אתזה עם הילדים כדי שלא יסבלו בחיים בלי אמא (אני גרושה) ואולי אני ישים הקלטה של הזמן הזה שידעו מה עשינו לפני, ואז אני שוב מבוהלת מהמחשבות האלו. מעצם הרעיון הזה מאיפה הוא נחת עלי ככה
ניסיתי לקבוע תור לפסיכיאטר שטיפל בי בעבר ויש רק עוד שלושה שבועות. לבינתיים אני מנסה להשתמש בכדורים שיש בבית ואמורים לעזור (וואבן) אבל זה עוד לא ממש משפיע. דיברתי עם חברה, היא הצטערה איתיואמרה שזה נשמע נורא כואב ומבלבל. וזהו.
ועוד אחת אמרה וואו איך לא רואים עלי כלום ממה שעובר עלי ואני מדהימה ובלה בלה בלה. (חשוב לציין שבאמת כלפי חוץ לא רואים עלי שום דבר... אבלזה שורף בטירוף בפנים, ואז כשאני לבד זה נהיה כנראה קשה יותר כי כל היום הדחקתי...
בקיצור, קצת הצילו... אשמח לכיתה טיפ או רעיון שיעזור לי לשרוד / להתמודד / לשכוח ממה שהיה ולהמשיך או כל דבר אחר שיכול לעזור
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות