אני כבר מספר חודשים (למעשה מתחילת הלימודים) קם בבוקר ברגשות מעורבים לגבי הבחירה שעשיתי, בחרתי ללכת לעתודה ולעשות תואר בכלכלה וחשבונאות, להתחייב ל3 שנים של קבע בנוסף ל3 שנים סדיר.
אתחיל ואומר שאם הייתי חוזר אחורה בזמן בחיים לא הייתי הולך למסלול הזה, אבל כעת אני כאן עם ציונים די טובים ומנסה להפיק את המיטב מהמצב אבל קשה לי לעבור יום בלי הדברים האלה:
1. אני בן אדם מאוד שאפתן, החלום שלי זה להיות יזם מצליח ולהשפיע על אנשים וחברות . אני כל יום תוהה אם השנים הרבות בצבא באמת יתנו לי את הניסיון והקשרים שאצטרך, כי כידוע לכם (או שלא) יש עתודאים רבים שלא מרוצים מהשיבוץ שלהם מה שמוביל אותי ל-
2. מצד אחד, יש רוב ברור של עתודאים ממורמרים שמתלוננים על השיבוצים שלהם אבל מצד שני הרוב הזה בדרך כלל ממקצועות ההנדסה ומדעי המחשב, במקצוע שלי הרוב סבבה עם השיבוץ.
3. הסביבה, קשה להיות ילד בן 18 בסביבה של 23+ למרות שהכרתי חברים רבים כאן, יש בדידות מסויימת, וההורים.. וגם אחותי הגדולה.. כולם לוחצים עליי להשאר כי לטענתם הם מבוגרים והם יודעים מה באמת טוב בשבילי.
4. אני לא יודע עדיין מה הכיוון הסופי שלי בחיים, וזה די קשה להפנים שמעכשיו עד גיל 28 אהיה סביב התחום הזה שהוא סבבה והכל אבל שוב, הוא רק סבבה, לא שאני קם בבוקר בשמחה ובציפייה להכין דוחות כספיים.
5. לא יודע אם המערכת הצבאית מתאימה לי מהסיבה הפשוטה שעוד לא הייתי בה יום אחד.
החלטתי שאני אתן צאנס למבחני סמסטר האלה, ולאחר מכן אחליט סופית לגבי המסלול, אבל אני לא יודע אם אני אתבשל לגמרי עם ההחלטה עד אז ואני לא רוצה לבזבז זמן אשמח אם תעזרו לי ותגידו לי מה אתם הייתם עושים במצבי, סליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות