2018 הייתה השנה הכי גרועה בחיים שלי,נשבר לי הלב,עברנו 2 דירות,נפגעתי מחברות ומשפחה הדינמיקה בחיים שלי השתנה והעולם הרגיש לי נוראי.
חשבתי שבכי מעיד על חולשה ולא בכיתי לא משנה מה עברתי ואם היה מצב קיצון הייתי בוכה לבד ובשקט בלי שאף אחד שומע עד שהגעתי למצב שהרגשתי פשוט ריקנות ולא הצלחתי לבכות גם אם רציתי להשתחרר...
ככל שהזמן עבר התחלתי להרגיש יותר טוב ולהגיע לתובנות שחוזק נפשי לא נמדד בבכי או בלהיות סגורה ושלסמוך על אנשים ולבכות זה גם בסדר לפעמים ואפילו עוזר.
כרגע אני במצב שאני בוכה מכל דבר קטן ובזה אני צריכה עזרה,תמיד הייתי רגישה גם בלי להראות אבל עכשיו,צועקים עליי אני מתחילה לדמוע,כואב לי אני בוכה,רבתי עם המורה בבית ספר אני בוכה,אחרי אסיפת הורים לט משהו בוכה,מספרת משהו עצוב שקרה לי בוכה,סיטואציות עצובות שעברו עליי ביום,בוכה עליהם בלילה......(הבעיה היא שזה ליד אנשים) וזה משהו שבאמת לא היה קורה לי בעבר תמיד היה לי איפוק ושליטה וזה ממש מוריד לי את הביטחון וגורם לי אי נוחות לבכות ליד אנשים ורצון לברוח אני מרגישה תחושת אומללות ומסכנות כאילו אני פגיעה ומרחמת על עצמי... אשמח לעזרה(תציעו לי כלים שאוכל לעזור לעצמי פסיכולוג זה יקר,חברות לא בוגרות במיוחד ולהתפרק לאנשים קשה לי)
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות