לא ממש בקשר עם אנשים... לא שיש בד"כ כ"כ עם מי... איפה אפשר למצוא חברים לחיים?

הי, אני בת 18 וכרגע בשנת שירות ראשונה. לא רציתי לכתוב את מה שאני כותבת לכם עכשיו כי אני לא יודעת עד כמה זה באמת יעזור לי.. אבל החלטתי לבסוף לכתוב. אני לא ממש בקשר עם חברות, לא שיש לי עם מי.. בתיכון כל אחת עזבה לדרכה.. ואין ממש קשר.. ככה שזה לא אופציה, ובשירות יש בת שירות אחת רק, השנייה סיימה בדיוק ואין לי ממש עם מי לדבר בגיל שלי, אני רואה את היום שלי בשירות מהבוקר עד הצהריים, רק עובדת (גם לא ממש הרבה) ככה כל יום.. לא מרגישה שיש לי טעם במה שאני עושה, שאין משהו מעניין, ריק... הכול נראה לי מדכא ומשעמם עד שאני בוכה לפעמים (משתדלת שלא..)בהתחלה לא יחסתי לזה חשיבות.. אבל שהבנתי שחברה זה אחד הדברים החשובים אני ממש מתוסכלת מזה שאין לי גם.. יש לי עם מי לדבר אבל זה שלום שלום זה לא חברה באמת.. שאני לפעמים רוצה לצאת לאנשהו, אני מתכננת את היציאה והכול.. אבל אז אני נזכרת שאין לי ממש עם מי לצאת.. אז אני פשוט מתעצבנת ובוכה.. אין לי בעיה ליצור קשר עם חברות רק שאין לי עם מי, אני לא יכולה לעצור מישהי ברחוב:אה, סליחה?. איך קוראים לך? בא לך לבוא איתי לאנשהו.. לא! זה לא הולך ככה, חברים רוכשים במשך החיים, בתיכון, בצבא וכאלה, גדלים איתם.. ואני רואה את עצמי רק בגיל 18 בלי חברים שקרובים אליי באמת.. אני פשוט רואה אחרים ואני מקנאה.. אני לא רוצה להיראות "המסכנה" כי אני ממש בד"כ לא ככה.. אמרו לי שאני נראית סנובית.. אני חושבת שרואים אותי בתור אחת עם מלא חברים, אני רואה את זה, אבל שאני נזכרת שזה לא ככה אני שוב בוכה..
ניסיתי לחפש עבודה משעות הערב אבל לא הצלחתי.. שאלתי הרבה חנויות ואין... אני בוכה כבר כמעט מכל דבר.. לא יודעת מתי הפכתי להיות רגישה ככה.. אם נגיד יפגעו בי אני אעשה כאילו לא נפגעתי, אבל שאגיע הביתה אבכה את החיים.. אולי הכול מתערבב זה בזה.. שאני נזכרת שאין לי חברות באמת.. היה לי יומולדת 18 לאחרונה אבל חוץ משחגגו בבית עם המשפחה לא היו חברות, כי לא היה לי את מי להזמין, וככה גם לא היו מתנות (לא שזה הדבר הכי חשוב ביומולדת אבל זה לפחות גורם לך להבין שיש מי שיודע, שזוכר, שמעריך אותך)... בזמנים האלה נמצאים עם החברים.. זה לא צריך להיות ככה.. בלי להשתחצן אני חכמה, מצחיקה, רצינית, אוהבת לעזור.. ואמרו לי גם כמה פעמים שאני יפה.. הבטחתי לעצמי שאני אפסיק לבכות, אבל אני לא ממש מצליחה.. אני פשוט מרגישה לבד... נזכרת בהופעה שרציתי ללכת אליה ואין לי עם מי, בוכה, לצאת לאנשהו בערב אין לי עם מי, ישנה ובוכה.. אני לא יכולה להמשיך את החיים שלי ככה.. אני יכנס לדיכאון אח"כ ולא ידוע אם ומתי אצא ממנו..
אני חושבת שאיבדתי את האופטימיות שלי.. שאני בוכה מכל דבר בגלל שאני נזכרת, וזה אצלי כבר שנים.. אני לא יודעת אם הזיכרון של זה ייצא לי.. לפעמים שאני קונה משהו, נגיד בגדים וזה אני קצת שמחה.. ואם נגיד אני הולכת למשפחה שלי מצד אמא לחגים זה משמח, אבל שאני הולכת לבית אני נזכרת שזהו, עכשיו אני שותקת כי אין לי עם מי לדבר, ואצל כולם זה מובן מאליו שיש לי חברות והכול בסדר בעצם.. אבל זה לא ממש ככה.. ואני לא רוצה שידעו גם.. אני לא חושבת שאני יכולה לרדת עד כדי כך..
אשמח אם תעזרו לי, איפה אני יכולה לרכוש חברים לחיים? משעמם ומדכא לעשות את הכול לבד.. הרי כל דבר בסוף עושים עם החברה, לא? קניות, מסעדה, סרט, הופעה, מסיבה, יומולדת, יציאה בערב ועוד.. מקווה שזה לא מאוחר מדי..
אני כבר ממש מיואשת...
מקווה שהאומץ בסוף לכתוב את השאלה שלי באמת יעזור, ובבקשה תעזרו לי..