אהלן
בחיים לא הייתי מדוכא כמו שאני בתקופה האחרונה.
מרגיש כאילו אין לי אף אחד קרוב בעולם.
אני בן 24. ואף פעם לא היו לי הרבה חברים אבל לפחות היו קצת.
בזמן האחרון אני משוכנע ב100% שאין לי אף חבר קרוב באמת, למרות
שאני מכיר לא מעט אנשים, החברים הכי טובים שלי גם התרחקו ויותר עכשיו בחיים שלהם.
שיחה ממוצעת שלי עם חבר רחוק/ חבר קרוב:
אני " מה קורה.. בלה בלה בלה... טוב תגיד בא לך להיפגש בקטנה?"
חבר -" וואלההה אחיי אני עסוקק נדבר בסופשש וזההה"
מגיע הסופש, ואין עם מי לדבר..
תמיד הייתי ככה, תמיד לא היו לי הרבה חברים, ותמיד אהבתי וחיפשתי אנשים.
אבל בזמן האחרון אני מרגיש שזה כבר כבד עליי מדי.
הייתי מעשן כל יום לא מעט גראס בשביל קצת לשמוח, לחייך, שלא יהיה אכפת לי.
וכשהייתי מקבל את הסטלה, הייתי מרגיש מועקה ענקית בחזה, כאבים בחזה...
מהלב..בימים האחרונים אני קצת בהפסקה.
בחודשים האחרונים לא עבדתי, כי חסכתי כסף ואני גר אצל ההורים,
ומאחר ואין לי יותר מדי חברים אז גם לא ראיתי סיבה לצאת מהבית ולכן גם
לא מצאתי סיבה לעבוד בעבודות שגם ככה לא עניינו אותי.
בזמן האחרון התוודעתי לעבודה בחו"ל עם התחייבות לתקופה ארוכה(ההתחייבות טיפה מפחידה אותי - שנה וחצי... )
הסיבות לכך שאני מנסה להתקבל לעבודה מורכבות מהרצון לשנות אווירה, מהתקווה שאכיר שם חברים חדשים, ומאכזבה טוטאלית מהמצב החברתי שלי בארץ.
יש לי חשש קטן שאולי אני צריך להתחיל טיפול במקום לטוס...
אבל מצד שני זו כנראה הזדמנות של פעם בחיים שלא בא לי לתת לה צ'אנס.
מה דעתכם אנשים יקרים?
שישי בלילה לבד, עד מתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות