חבר שלי לא מוכן ליצור קשר עם ההורים שלי, וזה ממש פוגע

שלום אסקפיפול,

יש נושא שדי מציק לי במשך כל הזוגיות שלנו.
אני וחבר שלי שנה וקצת ביחד.
אני יודעת על ההורים שלי שהם יכולים להיות אדישים ואבא שלי לא הבן אדם הכי חברותי (אין לו חברים לפי מה שאני יודעת), ואמא שלי גם ככה כל היום לא בבית אבל גם די אדישה לאנשים בחיים שלי.
בתחילת הזוגיות, כל פעם שחבר שלי היה בא אלי, הוא היה מתקשר שאפתח לו את הדלת כי פחד לדפוק, ואם היינו באים אלי ביחד ואבא שלי היה פותח את הדלת, הוא תמיד היה פותח את הדלת וישר הולך בלי להגיד מילה.
הם היו מגוננים מדי, ועשו מן סלקציה כלשהי בין חבר שלי לחברה שלי כי הוא זכר ופחדו שיפגע בי, אז לדוגמה היא יכלה להשאר אצלי עד 11 והוא רק עד 8.
וזה עדיין ככה.
דיברתי איתם לפני כמה ימים על האם יש להם בעיה עם חבר שלי, והם אמרו שממש לא ושהוא דווקא בחור נחמד ואין להם בעיה, וגם ראיתי שינוי גדול ביחס שלהם כלפיו.. אבא שלי צוחק איתו לפעמים ואומר לו שלום, ואמא שלי גם הביאה לנו כרטיסים לסרט (שהיא בחיים לא עשתה את זה).
לעומת זאת, אמא שלו ממש מקבלת וזורמת, והיא תמיד באה להביא לי חיבוק ואנחנו ביחסים טובים, אבל אני עדיין ממש מתביישת וקופאת כשאני נכנסת אליו הביתה.
אני לפעמים באה כשהוא חולה או ישן ודופקת בעצמי ומדברת עם סבתא שלו והכל.. אבל הוא עדיין לא מסוגל אפילו לדפוק בדלת.
אני לדוגמה חולה כבר כמה ימים, והוא מפחד לבו, לדפוק בדלת ולהגיד שהוא בא לבקר אותי (לא יכולה לפתוח בעצמי כי אני חולה ואסור לי לצאת לשום מקום אם לא הלכתי לבית ספר, אז אם זה יהיה הרעיון שלו והוא יבוא בהפתעה אז ההורים שלי יעריכו אותו), והוא לא מוכן ומפחד מההורים שלי.
זה ממש פוגע בשלב הזה.. כאילו, לא ביקשתי שתדבר איתם עכשיו על החיים שלך, כולה שתדפוק דלת ותגיד שאתה בא לבקר אותי..
אנחנו בזוגיות שנה וקצת, אני חושבת שלא רק להורים שלי יש חלק בקשר הזה, אלה גם לו וגם הוא צריך לאזור אומץ וליצור איתם אינטרקציה כלשהי, והוא לא מוכן לדבר הכי בייסיק.
אני לא חושבת שזה מועיל לזוגיות שלנו, כי תמיד אני רצה לפתוח לו, ותמיד אני באה ומנסה ליצור בינהם קשר, ואני לא חושבת שאסבול את זה לעוד הרבה זמן כי אני כל כך רוצה שיהיה בינהם קשר טוב, וההורים שלי ממש נחמדים וזורמים וצוחקים עם אנשים שהם מכירים, ואת חבר שלי.. הם לא מכירים כמעט בכלל. חוץ משם ומראה.
מה לעשות?