כן
שלום,
אני בת 20 אוטוטו 21 מגיל צעיר החלום שלי היה ללמוד קולנוע ולכתוב תסריטים למדתי במגמת קולנוע ותמיד הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה התחום הזה קשה אני אנסה.
סיימתי לפני כשלושה חודשים שירות בשב"ס אהבתי מאוד את העבודה שם ומכל רעשי הרקע של הסביבה על כמה זה מקום טוב ועבודה לחיים האמנתי שאני צריכה להמשיך שם, הדחקתי את חלום הקולנוע והתחלתי בתהליך גיוס שבהתחלה לא כל כך צלח שסיימתי הבטיחו לי שיגייסו אותי מאוד רציתי אך לא האמנתי.
בנתיים בכל הזמן הזה שהייתי בחיי האזרחים נזכרתי כמה אני אוהבת את עולם הקולנוע וכמה הדחקתי את זה וכשהחלטתי סוף כל סוף שאני הולכת על זה ואני נרשמת ללימודים רציניים הודיעו לי שאושר גיוס.
אני כל כך מבולבלת אני לא יכולה להגיד לא כי נלחמו עליי ואני ארגיש כפוית טובה וזו אפשרות להיכנס לעבודה מסודרת וטובה מצד שני אני מוותרת על החלום שלי, כי אני מכירה את עצמי ויהיה קשה לי לעזוב מקום יציב וגם זה לא 100 אחוז שיש עבודה בתחום הקולנוע.
הבנתי שגם אם ארצה ללמוד קולנוע או אפילו תקשורת תוך כדי זה לא אפשרי מאחר ומדובר בלימודים אינטנסבים שלא ניתן לשלב איתם עבודה אולי אצליח ללמוד תסרטאות אבל אם אני לא יצא מהמשטרה אין לי טעם ללמוד את זה אוף אני לא יודעת מה לעשות לא רוצה להגיע לגיל 80 ולהבין שכל הזמן הזה לא הגשמתי את עצמי ולא עשיתי מה שאני באמת אוהבת.
אשמח לשמוע דעות של אנשים?אם מי שהוא התמודד עם לבטים כמו שלי ובמה הוא בחר חלום או יציבות?
תודה לכולם
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025