טוב אני כותבת את המכתב הזה ובאמת ובאמת לא מפסיקה לבכות
קשה לי!!!
מאז שאני זוכרת את עצמי אין לי חברים / חברות
ובאמת באמת אני לא מבינה למה
אני באמת חושבת שאני בת שמשתדלת תמיד להיות נחמדה לכולם להיות חברותית לפרגן לצחוק
אבל משום מה הדבר בזה לא תפס אצל אף אחד
אני מרגישה כאילו יש לי "סתם" חברים לבית הספר
אבל אחרי הלימודים זה נגמר אם אני רוצה לצאת לבלות להנות אין פשוט אין לי עם מי
אני מרגישה מפורקת מרגישה שכבר אין לי כח
אני מתמודדת עם זה מאז שאני זוכרת את עצמי עד עכשיו שאני כבר בת 17 שזה גיל ממש לא קטן
אני טיפוס שמאד צריכה את החברה את כל הדבר בזה
אבל זה אף פעם לא כלל אותי גם תמיד זה השאיר אותי מחוץ למעגל
היה לי תקופות יותר טובות אבל זה היה רק בשנה אחת שהיתה לי חברה טובה והשנה היא קצת התרחקה כי נכנסה ביננו משהי אחרת ..
אבל חוץ מי זה כל כלום פשוט כלום
אני בלי מצב רוח, לא מתחשק לי להגיע ללימודים , ואני יודעת שאני קיצונית אבל לא מתחשק לי לחיות בגלל זה
הקושי הזה כלכך גדול עלי כלכך חזק ממני
אני באמת רגישה שאני מתפרקת שאין לי שום תקווה
אין פשוט אין בי כבר כוחות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות