שלום,
אני דתיה למדתי באולפנה וסיימתי י״ב השנה.
היציאה ל״חיים האמיתיים״ הייתה ממש קשה.
התחלתי בתהליכי צבא - צו ראשון ויום המא״ה ולאחר מכן הגעתי למסקנה שאולי שירות לאומי זו המסגרת הראויה עבורי ולכן הצהרתי וקיבלתי פטור מטעמי דת.
העניינים בשירות הלאומי קצת הסתבכו הייתי אמורה להגיע למקום שממש אהבתי אך לבסוף הגעתי למקום אחר. מקום נחמד ומשפחתי אך אני לא מוצאת את עצמי שם.
אני לא מפסיקה לחשוב על הצבא ועל מה שאני מפסידה.
על החברים והיציאה מהאזור הנוחות, להיות חלק ממערכת גדולה על הגאווה לעמוד במדים ועל ההתפתחות האישית שלי בתור בן אדם.
בשירות הלאומי שלי ספציפית אני לא זוכה לדברים האלה.
אני מתלבטת האם לבטל את הפטור ולהתגייס .
הבעיה היא שהמקום שאליו אגיע בצבא לא מובטח.
טכנית כלום כבר לא בטוח בחיים האלה.
היתרון שיש לי בשירות הלאומי זה שאני יכולה להסתפק בשנה ולהתחיל ללמוד / לעשות פסיכומטרי / להוציא רישיון.
אבל עדיין חסר לי משהו... מן פספוס (זה לא אוכל אותי כל יום כי אני תורמת בדרך אחרת אך עדיין התחושה קיימת)
מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025