היי חבר'ה.
רקע על עצמי- למדתי בבית ספר דתי ללא בנות. בפעם הראשונה שדיברתי איתן היה בתנועת "כנפיים של קרמבו" ובפרוייקט שעשו לנו בבית הספר- לפגוש תלמידים מבית ספר אחר ולדבר על הקרעים בחבר'ה הישראלית. תאכלס? אהבתי מאוד.
ולעניינו. היית לי חברה אחת שהכרתי בצבא. לא הטעם שלי אבל החלטתי להתפשר. נפרדנו אחרי חודשיים כי באמת לא הצלחתי להרגיש אליה יותר מידי.
היום חסרה לי אהבה, חסרה לי הבחורה הזו שתהיה איתי בחיים. מרגיש שזה הדבר היחיד שחסר לי. מרגיש לי שהכל דופק ורק זה עוצר אותי.
אני גובניק שעושה יומיות, עובד ומתאמן תוך כדי הצבא. מחזיק רכב בעצמי ומצליח לחסוך יפה. יש לי חברים נהדרים ומשפחה תומכת, אנשים אומרים שאני נראה טוב אבל אני חושב יותר בכיוון סבבה. אני שומר על כושר אבל יש מבנה פנים של דובון אכפת לי, משהו שרוצים לחבק אותו (ככה בנות אמרו לי לפחות..) יותר מידי בחייך קיבלתי "איזה מתוק אתה" או שאומרים לי "אתה טוב מידי" ואני חושב שזה ממש לא נכון.
לא יצא לי להתחיל יותר מידי עם בחורות בחיים. 5 במס'.
3 שסירבו לי יפה, אחת שקיבלתי ממנה את האינסטגרם שלה אך פיקששתי הכל. ואחת שהביאה לי את מס' טלפון שהתברר כ-שגוי.
מרגיש לי שהדרך הכי טובה היא פשוט להכיר דרך לימודים, דרך עבודה משותפת יחד ולוו דווקא לראות בחורה שמוצאת חן בעיני ברח' ולנסות להתחיל איתה.
בנות ישר מקבלות שוק של "מאיפה נפלת עלי" ומרגיש שזה מאוד קריפי לעצור למשהי את היום ולהגיד לה "היי, מאוד מצאת חן בעיני והייתי שמח להכיר אותך"
אז דיי ירדתי מזה ואני מחפש דרך שונה להתחיל איתכן..
אז איך הכי טוב להתחיל עם בנות?! איך הכי טוב להכיר אתכן ולחוות את מה שכלכך חסר לי?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות