אני נשואה+2 ילדים מדהימים כבר 13 שנים.גרה בצפון,ליד משפחת בעלי(אשכנזי).מאז שהתחתנו, אני הרגשתי שזה לא זה,אבל המשכתי. האושר היחיד בחיי זה הילדים האהובים שלי. הבן זוג שלי שונה ממני שנות אור,לא איש שיחה,התחתנו לא מאהבה,אלא מלחץ של הגיל להביא ילדים.וכך עשינו.למזלי,נפלתי על משפחה מבוססת,שדאגה לנו לדירה ללא משכנתא,לכן אני גרה כיום רחוק ממשפחתי בשל כך.ממש כלוב מזהב. מהיום הראשון לחתונה הרגשתי נורא לחיות איתו,אבל משכתי. כיום אני לומדת,אבל עדיין לא מאושרת הזוגיות,חולמת על היום להתגרש.
יש לי רכב,ואת כל התנאים להרגיש טוב,אבל זה לא קורה. עובדת מעט,מתפרנסת בכבוד ויפה.בעלי איש טוב וחיוני,אבל אני לא נמשכת אליו כלל.סתם מעבירה איתו את הזמן.הקשר שלו גרוע עם הילדים(הוא לא חם ,מנשק,או מחבק)מה עושים?מרגישה שאהיה מאושרת רק שאתגרש. האם זה נורמלי?אגב,הוא לא מוכן בשום אופן להיפרד ממני.(אובססיבי)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025