היי שלום שמי סיוון ואני בת 19.
קודם כל רק רוצה להבהיר משהו חשוב- אני מאוהבת בחבר שלי, הוא באמת מדהים ואין לי מילה אחת רעה להגיד עליו.
עכשיו, אנחנו ביחד כבר שנה ושלושה חודשים. הוא הקשר הרציני הראשון שלי (לפניו כן נפגשתי עם בנים אבל הוא היחיד שהקשר רציני ממש), הוא הראשון שהתאהבתי בו, הוא הראשון שלי בכל דבר (חוץ מנשיקות).
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי (לפעמים לאחר ריבים איתו וכל מיני - מה שכן אנחנו תמיד משלימים כי האהבה בינינו היא באמת מאוד גדולה) חושבת על זה שהוא ואני לא נהיה ביחד לנצח. אני בן אדם שכן מאמין שזוגיות אחת לכל החיים, שברגע שמוצאים את האחד זה זה. אבל אני לפעמים מתלבטת אם הוא באמת האחד.
ולפעמים אני לא רואה אותי ואותו נשארים ביחד לכל החיים, למרות שבמקום שאני נמצאת כרגע אני כן רואה אותנו יחד עוד הרבה שנים של אהבה וזוגיות טובה, אבל אני לא רואה אותו לדוגמה בתור בעלי, בתור הבן אדם שאני אקים איתו משפחה, ואני באמת לא מבינה למה. אני יודעת שאני צעירה ויש עוד המון שנים עד הרגע הזה, אבל אני באמת לא יודעת למה אני חושבת על זה הרבה ולמה יש בי תחושה כזאת כל הזמן, שבאותו הזמן אני גם רק חושבת על כמה שאני אוהבת אותו ולא מסוגלת בכלל לראות את עצמי בלעדיו.
יוצא לי בזמן האחרון לחשוב עליי עם אנשים אחרים שאני מכירה שאני יודעת שהם מעוניינים בי, אבל חס וחלילה לא הראיתי להם שאני מעוניינת בהם חזרה, אני לא מפלרטטת עם אף אחד ונותנת ל״מחשבות״ להשתלט עליי, אני יודעת בדיוק מה אני עושה, אני מאוד מודעת.
מה שכן, זה לגיטימי? יכול להיות שבגלל שהוא הראשון שלי בהכל, אז אני אדמיין את עצמי עם גברים אחרים? כי אני לא התנסיתי באמת עם עוד גברים אלא רק איתו?
מה אתם חושבים על הכל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות