מצטערת מראש על הכבדות והדיכאון, אבל מאז שהגעתי לגיל 25 אני מרגישה שאני רק עומדת להזדקן יותר ויותר. חושבת באובססיה על כמה שבעתיד העור שלי ילך ויצטמק, שאני כמו פרח שנובל, נרקב ומתפורר אל הרוח.
מפחדת ששיא הצעירות שלי נגמר. מעכשיו זה רק הזדקנות, החלשות של הגוף, של הזיכרון, של יכולת הלמידה, של העור ההדוק. רק בלאי ובלאי שהולך לתקוף אותי בחוזקה.
איך להתמודד? מרגישה שאני מתקרבת לגיל שכבר אין חזרה, שכל שנה אני מתקרבת יותר ויותר אל גיל המוות. שאני כל כך שברירית וזמנית, שבהרף עין אדם נולד, לשניה פורח ואז נובל לנצח.
כל קמט קטן שמתחיל אצלי מזכיר לי כמה שאני בת תמותה. עם תאריך תפוגה קשוח.
איך להתמודד?! למה בכלל להשקיע בחיים האלו שבמלא אי אפשר להספיק כל מה שאנחנו רוצים? אני רוצה להספיק כל כך הרבה דברים, אבל מרגישה פתאום כל כך מוגבלת, כשהייתי נערה הכל היה נראה לפני, הכל היה מלא אופטימיות, אבל עכשיו הימים עוברים לי כמו שברירי שניות שחיברו, הכל טס לי ואני לא מספיקה למצמץ והחיים עוברים והשנים נערמות עלי בכובד. כל שנה עוד עלה כותרת שלי נרקב. עוד קמט נוסף, האנשים מסביבי מעלים שערות לבנות, מלאות רמיזות למוות.
מרגישה שאני לא מספיקה להגשים את החלומות שלי ובקצב שהחיים שלי טסים מפחדת שגם לעולם לא אספיק.
מה לעשות? :( אשמח לעזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות