שלום,אני מתחזקת כבר שנתיים וחצי ואני סוג של חרדית(כאילו בבגדים וזה),מתלבשת צנוע והכל,עדיין לא עושה 100% הכל אבל השאיפה נמצאת(אני מקווה).
אני לא הולכת לשיעורים של רבניות/רבנים או משו בסגנון,ושמתי לב שבד"כ חרדיות/חוזרות בתשובה הן עדינות כאלה ושקטות,ולא בא לי להיות כזאת.טוב,לפחות לא תמיד.אני לא אחת שאוהבת לעשות רעש,אבל נגיד אם מדברים על חרדים/צבא/בני ישיבות וכאלה אני מגיבה.
פעם אחת הייתי בדואר והיה שם בן אדם אחד חילוני מבוגר שראה אותי (עם הבגדים והכל) ואמר לי "מה זה פה איראן"?ואז התחיל לקלל את החרדים ולהגיד לי שאם לא תרמתי למדינה אז אני יכולה לעוף מפה וכל מיני "מילים יפות".(והיו שם עוד אנשים)
אז אמרתי לו "שתהיה אלוקים נדבר"
ואז הוא התעצבן והמשיך להגיד שלל "ברכות",אז אחרי שסיימתי את מה שהיה לי לעשות שם,שמתי יד על הלב ואמרתי "באמת שלא אכפת לי". ויצאתי משם.
זה מעצבן שאנשים לא יודעים את מקומם. ואני לא מתכוונת לשתוק שמישהו מקלל את אלוקים או מדבר עליו בחוצפה.ובכלל מה הקטע הזה שאנשים (בדר"כ דתיים/ות) מרגישים צורך להתנצל שזה נוגע לדת?אני לא מרגישה צורך להתנצל או להשפיל מבט או לחייך במבוכה.עם כל הכבוד למדינה של 65 שנה,זה העולם של מי שברא אותו והוא קובע את החוקים.אז יש לי חברות(חרדיות הרבה יותר ממני) שאמרו לי שאני מגזימה וזה חילול ה',אז אמרתי להן חילול ה' זה לשתוק שעושים צחוק ממה שלא צריך.
אז ככה רציתי לפרוק ואולי גם לקבל עצות על זה אם זה בסדר או לא.
נ.ב-אני אף פעם לא עונה בצעקות,אני תמיד שומרת על קור רוח.אבל עדיין..
אשמח לתגובות,תודההה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות