רוצה להיות אני בסביבת אנשים. האם יש לזה פיתרון?

היי לכולם,
אז יש לי בעיה שהיא כבר כמה שנים קיימת בערך מגיל 12
זה התחיל שאני והחברה הכי טובה שהייתה לי הפסקנו להיות חברות בגלל שרבנו
מאז אני מאוד השתנתי באופי נהייתי קצת יותר עצובה וקצת יותר לבד אף פעם זה לא הגיעה למצב שבכלל אין לי חברים אבל בכל זאת. אחרי שהפסקנו להיות חברות הייתה תקופה שלא הייתה לי חברה הכי טובה עד גיל 13 וחצי שנהייתי כביכול חברה הכי טובה של משהי אחר שבעבר גם היינו חברות מאוד טובות מאז היא החברה הכי טובה שלי ואני (לפי מה שהיא אומרת) החברה הכי טובה שלה. בגלל שמאד השתנתי באופי מאז החברה הקודמת אז אני ממש לא אותו דבר והחיבור בנינו בעייני לא כזה וואו ואני לא באמת מספרת לה הכל (היא כן מספרת לי לפחות זה נראה לי ככה) ואני לפעמים מתביישת ממנה אני אף פעם לא מרגישה מאה אחוז אני כשאני ליד אנשים (לא משנה מי גם עם זה משפחה) רק כשאני עם עצמי אני 100 אחוז אני לכן אני מעדיפה להיות לבד במקום ללכת אליה ודברים כאלה. הקטע הוא שאנחנו מאוד שונות היא מלאה בביטחון עושה מה שבא לה בלי לחשוב פעמיים הדברים היחידיים שאכפת לה מהם זה בנים ואיך היא נראת שזה בדיוק מה שהכי לא מעניין אותי אני חושבת לפני כל דבר שאני עושה חשוב לי ציונים וחשוב לי שאנשים יחשבו שאני בן אדם טוב ולא מוזרה או משהו כזה בנוסף גם אני ממש לא מתה על החברות האחרות שלה הן די כמוה רק יותר חושבות את עצמן אבל אני לא יכולה להגיד לה עם מי להתחבר ועם מי לא. אני לא אשקר יש רגעים שאני ממש אוהבת אותה ואנחנו צוחקות וכל זה אבל נגיד שנה שעברה שהיינו בכיתה חדשה והיא רצתה להתחבר עם כול מיני בנים ערסים היא ממש השתנתה והגעילה אותי מאוד היו רגעים שבאמת רציתי להקיא מההתנהגות שלה למזלי השנה אנחנו גם בכיתה חדשה והיא לא כזה חברה שלהם יותר . אני מרגישה שרוב הבנות הן בדיוק כמוה לפי מה שאני מכירה ויודעת יש בנות בודדות שהן עוד נורמאליות אבל די נתקתי איתן קשר וניסיתי לחדש אבל זה לא עובד וגם איתן אני לא מאה אחוז אני. בקיצור זה מגיע לשלב שהמשאלה הכי גדולה שלי זה שאני אמצא מישהו או מישהי כמוני שאני אוכל להיות איתם מאה אחוז אני (אשכרה מתפללת בשביל זה). אני מרגישה כאילו אף אחד לא יבין אותי ואני ממש מדוכאת מזה .
האם אי פעם גם הרגשתם ככה?
יש לזה פתרון לדעתכם?