כל כך עצובה מלחשוב על זה שאני עומדת להשתחרר. מה לעשות?

אז השבוע מגיע הבלתי ייאמן - אני משתחררת.
התגייסתי עם מוטיבציה גבוהה בטירוף. אני מגיעה מבית שמאד מעודד שירות משמעותי. רציתי שירות תורם, משמעותי וגם רציתי לצאת לקצונה.
התגייסתי לתפקיד מסויים שככל שהקורס שלו התקדם, ככה הבנתי שאני לא מעוניינת בו. החלטתי לנסות להציל את זה לפחות עם השיבוץ, ובסוף הקורס ביקשתי לשרת עם סיירת כלשהי.
זה לא מה שקיבלתי, אבל הגעתי לבסיס סגור, רחוק מאד מהבית.
השירות שלי שם לא היה פשוט. המפקד הישיר שלי היה מזעזע, היו שם המון פרחות ממש לא נחמדות, וגם לא אהבתי את התפקיד. לא עשיתי שם את התפקיד שלמדתי בקורס, עשיתי תפקיד אחר שהיה מאד משמעותי אבל לא תמיד היתה עבודה וגם כשכן - רוב הזמן היא היתה רחוקה מלעניין אותי.
רציתי מאד לצאת לקצונה, אבל המפקד שלי, בשיתוף עם המפקד שהיה מעליו באותה תקופה, הצליחו לטרפד את זה.
ככל שהזמן התקדם הרגשתי מחנק. הייתי מאד בודדה שם רוב הזמן.
יחסית לקראת סוף השירות שלי, הצלחתי לעבור לבסיס אחר.
בבסיס הזה שירתתי ביומיות, רק פעם בהרבה זמן הייתי עושה לילה או שבת. וכל כך נהניתי בבסיס הזה!
הכרתי שם אנשים מקסימים, המפקד שלי היה נחמד בטירוף, והעבודה היתה הרבה יותר נורמלית מהתפקיד הקודם. למרות שמצד שני - לא תמיד היתה עבודה. האמת שהיו לי גם ימים שבכלל לא הייתי עושה כלום.
השבוע אני אשתחרר. מרגישה כל כך עצובה ומנסה להסביר לעצמי למה.
אני חושבת שאני כל כך עצובה כי היו לי כל כך הרבה תקוות כשהתגייסתי, הייתי בטוחה שיהיה לי כל כך כיף, ובפועל העברתי חצי מהשירות שלי כשאני מאד עצובה.
אני חושבת שאני עצובה כי אני מרגישה שלא עשיתי מספיק. שלא תרמתי מספיק.
אני חושבת שאני עצובה גם כי כל כך התרגלתי למקום. את החלק האחרון בשירות העברתי בבסיס שרציתי להגיע אליו, וצברתי שם המון זכרונות וחוויות טובות. באמת מרגישה שהבסיס הזה נהיה הבית השני שלי (וזה מצחיק שככה אני מרגישה כלפי בסיס שאני עושה בו יומיות, ולא כלפי בסיס שהייתי סוגרת בו שבתות על ימין ועל שמאל). כבר התרגלתי למקום ולשגרה, אני מגיעה כל יום עם חיוך על הפנים, וגם כשהייתי בחופשות הייתי שמחה לחזור לבסיס כשהן נגמרו. אני חושבת שאני גם עצובה כי אני יודעת שעם רוב החברים שלי משם לא אצליח לשמור על קשר (כל אחד גר במקום אחר.)
אני חושבת שאני עצובה גם כי לא יצאתי לקצונה. (ומצד שני - עם כל הסיכונים בלצאת לקצונה - לא יודעת על איזה חיילים הייתי נופלת, באיזה תפקידבסיס וכו' - לא יודעת אם זה היה שווה את זה. במיוחד גם כשלא הייתי חושבת על קבע לטווח ארוך - לא חושבת שהייתי חותמת יותר משנה.)
איך להתנער מהרגשות האלה ולהמשיך הלאה? העיניים שלי מוצפות בדמעות כשאני חושבת על זה שהשבוע אגזור חוגר... אני באמת פשוט עצובה כל הזמן.