הי חברים,
זקוקה לעזרה ועצה טובה.
יש לי אבא שמשליט טרור בבית שלנו.
הוא בן אדם נורא. צועק, מאיים באלימות, תמיד עצבני, אף פעם לא נחמד, לא מעריף עלינו אהבה בשום צורה, קמצן ברמות הכי קשות שראיתי (מממנת את עצמי מגיל 14), משתיק אותנו כילדים שלו ואת אמא כאשתו כי תמיד רק הוא צודק, לא יודע שום דבר על החיים האישיים שלי, אין בו שום תכונה אבהית ועוד תיאורים שליליים.
לא משנה כמה אני מנסה להשלים עם העובדה שזה אבא שלי ושאני צריכה לקבל אותו כמו שהוא - אני פשוט לא מצליחה.
לא משנה כמה מנסה לראות את הדברים הטובים שבו - פשוט אין כאלה. הכל רע ונורא ומצלק וכואב.
אמא שלי מהממת אבל בשביל לשמור על שלום בית היא מגבה את אבא רוב הזמן, ובדרך כלל פשוט מתעלמת, מכחישה, בוחרת לא לראות.
יוצא שאני מרגישה נטע זר בתוך המשפחה שלי עצמי, מגיעה בסופי שבוע ופשוט נכנסת לדכאון, לא מסכימה עם צורת ההתנהגות של אף אחד בבית, נגעלת מההתנהגויות, לא רוצה שייחסו לי שום דבר שקשור אליהם, מתביישת בבית שלי.
שתי שאלות -
הראשונה, איך אני יכולה להתקדם מפה בכל מה שקשור לתחושות הקשות האלו?
כל פעם שאני חווה מול אבא ריב, פשוט לא מפסיקה לבכות בחדר ולהריץ בראש השוואות לכל האבות המדהימים שיש לחברות שלי ועל כמה נורא זה שאחים שלי ואני צריכים לגדול בצורה הלא בריאה הזאת.
השניה - אם אני לא מקבלת את המשפחה שלי, איך בן הזוג שלי יקבל אותה?
הכרתי בחור מקסים ושקט, שמדבר בנועם ומתנהל מתוך שלווה פנימית גדולה.
לא מצליחה לראות איך אני מביאה אותו למשפחה שמתאפיינת בדיבור בצעקות, ושכל קשר בינה לבין הבחור הזה מקרי בצורה קיצונית.
זה אוכל אותי מבפנים, זה מוריד לי את הבטחון העצמי, מפריע לי להתרכז בלימודים, מקטין אותי מול כל סביבת החברות שלי, מרסק לי את הלב.
חייבת להשתחרר מזה ובאמת לא יודעת איך.
תודה מראש לעוזרים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות