טוב אז ככה, השתחררתי לפני שנה. ישר אחרי זה, התחלתי ללמוד פסיכומטרי כי זה מה שאחותי עשתה (בהמלצת אבא).
התחלתי ללמוד לפסיכומטרי מבלי לדעת מה אני רוצה ללמוד. לא היה לי כיוון אז וגם היום עדיין אין לי. היה לי קשה ללמוד (מתרץ לעצמי שהסיבה היא כי לא היה לי דרייב או מטרה) וקיבלתי 586. אני שומע מאבא ומהרבה אנשים כמה חשוב ללמוד. כמה חשוב לרכוש השכלה כדי שאוכל להתפרנס ולפרנס בעתיד את המשפחה שלי. אני חושב שאני מצליח להבין את זה אבל בכל זאת אני לא מוצא עניין באף מקצוע.
בשנה הזאת, עשיתי פסיכומטרי, עבדתי בעבודה מועדפת (שאותה סיימתי בחודש האחרון), טיילתי עם המשפחה בחו"ל וטסתי לבד לאיטליה כי אני מאוד מתלהב ממנה. החלטתי, למרות הלחץ מאבא, לא להתחיל ללמוד השנה. אני שומע כל כך הרבה דעות - "תלמד, חבל על הזמן", "חכה קצת, מה הלחץ?", "טוס לחו"ל, ייתן לך כיוון". ואני חושב שאני פשוט שקוע בבלבול ובאסה.
אני רוצה לעשות ולהשיג הרבה דברים - אני רוצה חברה, אני רוצה להיכנס לכושר, אני רוצה לשפר את האנגלית, אני רוצה, בעקבות הטיסה לאיטליה, לטוס ולגור שם, אני רוצה עבודה מעניינת, אני רוצה חברים מעניינים, אני רוצה ללכת לטיפול. אני באמת מרגיש שאני רוצה את כל זה. אבל בנוסף אני מרגיש שזה טו מאצ' ואני פשוט לא עושה כלום.
אני מרגיש שאולי כל הרצונות האלה באים מתוך איזה קטע של לעמוד בקצב של כולם. לרצות את כולם ואז גם אותי. ואני פשוט קם בבוקר, הולך לאותה עבודה, חוזר הביתה ולא עושה כלום. אני גם אומר שנמאס לי, רוצה לשנות את השגרה. אולי לעזוב את הבית יעזור. אני יודע שאני פשוט צריך להתחיל ושהשאר כבר יקרה. אבל זה פשוט קשה לי.
אשמח לקרוא תגובות ועצות :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות