אמא שלי הרביצה לי וזה היה כלכך משפיל, איך להתמודד עם זה?

לפני חודשיים בערך הלכתי לבד אחרי הבית ספר למספרה והסתפרתי לשיער כמו של בן(כמובן שלא הייתי רוצה דבר כזה סתם ככה..אבל השיער שלי היה פשוט נוראי,עשיתי החלקה אצל מישהו טיפש רצח.והייתה לי נשירה,והשיער שלי היה זוועה.כל החופש הגדול ביליתי בבכי ובדיכאון,כי כולם צחקו עליי ואמרו לי שאני לא מסתרקת.ופשוט נהייתה לי טראומה נוראית מהשיער הזה,ואני לא יכולתי יותר)
שאלתי את אמא שלי כמה שבועות לפני שהסתפרתי והיא אמרה שהיא לא מסכימה.אני לא הקשבתי ורציתי לעשות את זה,לא יכלתי עם העצב הזה יותר,שנאתי את איך שאני נראת כבר,ואני עד עכשיו לא מתחרטת.אני זוכרת שאחרי שהסתפרתי כלכך פחדתי לחזור הביתה אחרי הבית ספר,הסתפרתי ממש קצוץ כמו של בן,והלכתי לבית של חברה שלי,ואמא שלי ואבא שלי וכולם,לא הפסיקו להתקשר.אמא שלי חיכתה מתחת לבית של חברה שלי ואמרה לי בטלפון לרדת עכשיו.ואני ירדתי בבכי,עם כובע גרב,והיא עשתה מבט של שטן,ופשוט קראה לי לבוא אלייה,הכניסה אותי לאוטו והתחילה להרביץ לי פשוט,כלכך חזק,ואני רק בכיתי ובכיתי ואמרתי לה שאני אוהבת אותה ואני מצטערת,והיא אמרה לי שאני מטומטמת,וחוצפנית,וכשאמרתי לה שאני אוהבת אותה ,היא אמרה שהיא לא אוהבת אותי יותר כבר.כשהגענו הביתה היא המשיכה להרביץ לי,ואני התכסיתי בשמיכה,ומרוב שהיא הרביצה לי כלכך הרבה,והייתי כלכך עייפה,כבר שחררתי את הגוף,פשוט הרפתי..אחרי שעברו כמה שעות ואני בכיתי במיטה,היא באה וביקשה סליחה וחיבקה אותי ואמרה שהיא אוהבת אותי.ואני לא יודעת איך סלחתי לה,אני כלכך מטומטמת.למה חיבקתי אותה בחזרה?אני נזכרתי בזה שוב היום ורציתי להרוג אותה.איך היא מסוגלת?זה שיער,זה גודל.איך היא יכלה לעשות דבר כזה?איזו מכשפה.איך היא מסוגלת?אני מרגישה שאני בטראומה,עברו מאז חודשיים,ופתאום נזכרתי בזה והתחלתי לבכות בשירותים.היא בדרך כלל לא מרביצה ככה אף פעם.ועכשיו היא תמיד מחבקת ומנשקת אותי,אבל מאז שנזכרתי בזה אני נגעלת מהמגע שלה.אני מרגישה כלכך מושפלת וקטנה שוב,אני מרגישה אפס,כלום,חסרת כבוד עצמי,סמרטוט.אני לא יודעת מה לעשות,אני מרגישה שאני בחיים לא אצליח לסלוח,לאהוב אותה שוב,היא הרגה אותי באותו היום,אני בת 15,איך היא יכולה?זה כלכך מביש.אני לא יודעת אם כדי לספר לפסיכולוגית שלי.אני רוצה לשמוע מה אתם חושבים,בבקשה.אני סתם מגזימה יותר מדי?