מאז שזוכרת את עצמי הייתי דרמטית וגועשת.
אמנית. אמנית עם מחלה כרונית דורשנית - סכרת נעורים. גדלתי בסביבה מפנקת ותומכת. יותר מדי כנראה. למדתי עבדתי היתי עם בן זוג 10 שנים נסענו לחו״ל חיינו בסביבת יוצרים הגשמתי יזמתי ותמיד סבלתי. כל כמה לילות לקום באמצע הלילה ולבכות שעתיים. טרדות חרדה כעס שנאה עצמית. החלטתי לשנות את חיי. חזרתי לישראל החלפתי בן זוג, אוהב ותומך. עבדתי בעבודה ששילבה בין יצירתיות לכסף והייתי ככ מרוצה עד שהסטרס ודרישות גמרו אותי ונכנסתי לדיכאון ולמצב רפואי רע. שוב שיניתי. סביבת מחיה, עבודה . אין יציבות בהכנסה, גם לבן זוג.
החברות רחוקות. אני לא מצליחה לחבר בין בריאות ואיזון למימוש עצמי בקריירה לזוגיות ואני חוזרת לעצמי. לקום בלילה ולבכות. לא מבינה איך אהיה אם עם כזו רמה של חרדתיות. לוקחת כדורים אנטי חרדתיים כבר מעל שנתיים, זה לא עוזר בכלל. לא משנה כמה פרקים עברתי עד כה בנסיון לאזן ולמצוא שקט לא מוצאת. סובלת מתוסכלת לא מרוצה מהמשקל שלי, מהעבודה שלי, מפחדת מאמהות. ובחוץ כשאני פוגשת זרים אני בטוחה ומחויכת ייצוגית נחמדה יפה חכמה מקסימה. מבפנים אני הכי טובה בלסבול. אני חושבת שחלום אחד מתוך שניים כבר הגשמתי בחיים אבל סבלתי כל הדרך. ניסיתי מדיטציות וספרים על חשיבה חיובית, זה מרגיע אותי לשבוע ואז חוזרת חלילה ההתמודדות הרגשית המערערת שלי עם החיים.פעם עשיתי אמנות מהתסכולים האלו אבל זה מרחיק אותי מהשגרה וזה מכניס אותי לעולם פנימי שאני לא יודעת אם יש לו מקום במציאות הישראלית. מה זה? איך אדם ממשיך ככה את חייו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות