כל כך קשה למצוא אהבה בימינו אנו. אני עדיין רווק, למה אני נולדתי ככה?

כל כך קשה למצוא אהבה בימינו אנו. אני עדיין רווק והדבר היחידי שקרוב לחברה היה שיצאתי עם מישהי איזה שבוע ואז היא זרקה אותי. הייתי מאוהב בה מאוד, בלונדינית והרגשתי חיבור אמיתי איתה אך בגלל שהיא הייתה דתיה יותר ממני וצעירה גם היא החליטה שזה לא מתאים בגלל שהיא מחפשת מישהו דתי יותר. חזרתי בשאלה ומאז לא מצאתי את דרכי במציאת אהבה. נראה שהסיכוי למצוא מישהי כזאת הוא אפסי, אני מרגיש כבר חסר אונים.

אני בחור נאה, טוב לב ורגיש ויש בי חוש הומור מצויין. אני בחור חכם אך מה לעשות שגם חליתי במחלת הסכיזופרניה. זה פשוט התפרץ ביום בהיר אחד אחרי לחצים נפשיים גדולים והנה אני חולה ומקבל נכות 50%. זה לא הופך אותי למפגר אבל אני מפחד שאם אני אספר לה שחליתי בזה היא תדחה אותי. ההיסטוריה המשפחתית שלי לא עשתה אותי אדם מוצלח ומזל אין לי כל כך. אני מנסה להתאפק מלבכות אבל פשוט קשה לי להיות בודד.

הציעו לי ללכת לזונות אך אני מסרב בגלל שאני לא בחור כזה, אני רוצה להתאהב אני לא רוצה סטוץ. יגידו שבגלל שאני בן 27 ומעולם לא נישקתי או שכבתי עם בחורה זה הופך אותי ללוזר פשוט לא יוצא לי איזושהי אינטראקציה עם אישה. יש לי מזל פח ולפעמים אני שואל את עצמי למה אני נולדתי ככה ואני לא מתחרט כי זה מי שאני.
אני מאמין שבאיזשהו שלב האהבה הזאת תגיע אך זה יהיה בגיל מאוחר, אוף! אני כל כך רוצה מישהי לשתף אותה את הרגשות שלי ואת המחשבות שלי מישהי שתהיה החברה שלי אך הסיכוי הזה כל כך קלוש כי היא גם תראה את הרגישות הגדולה שיש בי.

אני לא יודע מה לעשות כל כך עצם העובדה שאני מתמודד עם מחלה מאוד קשה ואם אני לא לוקח את הכדורים שלי אז יש לי דילוזיות (מחשבות שווא שמשטלות עליי, התפרצויות בכי ועוד'...) אני מרגיש שאני מתפקד היום כמו שצריך ומחכה בקוצר רוח לפגישה עם הפסיכיאטרית שלי. אני מקווה שיהיה בסדר כי קשה לי להיות לבד, אפילו המצאתי לי מישהי דמיוני שישמש אותי כחבר שלי. עד כדי כך אני בודד, יש לי חבר דמיוני שזה המצפון שלי והוא מאוד עוזר לי להבין שהקשיים שעברתי הם בגלל סיבה מסויימת.

אחרי המחלה חזרתי קצת בתשובה, אני לא דתי, אך אני קורא קריאת שמע שעל המיטה. אלוהים הוא חלק מרגש בחיי אע"פ שאני אגנוסטיקן. אני מקווה שיהיה טוב מתישהו.