איך עלי לנהוג עם אח שמכה אותי וההורים אומרים שאנחנו צריכים להסתדר לבד?

אני כבר לא יודעת מה לעשות, דיברתי עם חברות אבל לא היתה להן תשובה. דיברתי עם סבתא שלי והיא זאת שעודדה אותי לכתוב כאן, כי גם לה אין מושג מה עושים.

אני ברוך ה' באה ממשפחה בלי בעיות כלכליות או מצוקות כאלה ואחרות אבל הבעיה היחידה אצלנו זה אחי, הוא קטן ממני ב3.5 שנים. זה התחיל כשהוא היה בגן טרום חובה שם החברים שלו לימדו אותו קללות ובגן חובה היה לו גם התקפי זעם שלמד מהחברים לגן.
כשהוא עלה לכיתה אלף הוא זרק כיסאות על המורה קילל ובקושי היה בשיעורים. הוא הרביץ לחברים שלו וילדים גדולים ממננו היו מרביצים לו.
הוא עבר בית ספר בכיתה ג' לבית ספר דתי ומוקפד יותר. על ההתחלה רצו להעיף אותו בגלל ההתנהגות שלו אבל הוא שרד שנה. ההורים שלי לא ידעו מה לעשות ושלחו אותו לבית ספר חינוך מיוחד. הבעיה היא שהוא לא חינוך מיוחד ולא ילד שמתאים למסגרת רגילה, כמובן שהיתה לו סייעת, אבל גם לה הוא הרביץ...
בחינוך מיוחד מרביצים לו והוא מרביץ גם. הוא טוען שטוב לו שם בגלל הממתקים שהם מקבלים על התנהגות טובה..
רק אציין שהוא ילד גבוהה וחזק יחסית לבני גילו ונראה בכיתה ו' או ז', והוא גם שמנמן מה שהופך אותו ל'ילד כאפות'...

עכשיו כשהבנתם את הרקע שלו הגיע הזמן לדבר עלי.
הבית אמור להיות מקום שאתה רוצה להגיע אליו ולהיות בו תמיד. זה אמור להיות המקום הכי מגונן בעולם. אז מה לא בסדר איתי?
זה קורה לרוב בשבתות, כשאין טלפונים או מחשב נהיה לו משעמם. ומה עושים כשמשמעם? מתחילים ריב! אז אני עוברת במסדרון והוא בועת בי או נותן לי כאפה בישבן. (הוא לא יודע מה זאת הטרדה אבל הוא יודע שזה מה שהכי מרגיז אותי) ואז כמובן שאני רודפת אחריו ומרביצה לו. ואז ההורים מאשימים אותי כי אני הבכורה למרות שהוא התחיל. הוא גם מרביץ על ימין ועל שמאל לאחים הקטנים שלי ואני נורא מודאגת מההתפתחות שלהם. כלומר, אני נורא פוחדת שהם יתחילו לפתח חרדות או טראומות הם בסך הכל בני 5 והם מקבלים יחס מגעיל מאח שלהם (הם תאומים) ולא רק זה, הם ישנים שלושתם באותו חדר וזה לא נראה לי טוב כי אז מתחיל מריבות על כל דבר בעולם! הוא ישן עלי הוא העיף עלי את השמיכה הוא מרביץ לי כי הוא רוצה את הכרית שלי... ואז זה נגמר במכות. התאומים כל הזמן שואלים את אבא שלי למה הוא לא מתערב והוא אומר להם כי לפעמים גם אתם מתחילים. וזה רק בגלל שאחי משרה עליהם התנהגות רעה. אני ממש לא רוצה שאחי הקטן ילמד ממנו, הוא גם לא מפסיק לקלל כי הוא למד את זה מאחיו וההתנהגות שלו דומה לאחי כשהיה קטן וזה מפחיד אותי כי אני לא רוצה שגם הוא ידרדר. ברוך ה' הם ילדים מתוקים בריאים וחברותיים ואני ממש לא רוצה שהם ילמדו ממנו. בשבתות אני סובלת ממנו המון כי הוא כל הזמן פותח את הדלת של החדר שלי למרות שאני רוצה פרטיות וצורח קומי! בצרחות כדי לעצבן אותי ואז אני מרביצה לו וההורים מענישים אותי. הם אומרים לי לפנות אליהם כשהוא מרביץ לי ולא לעשות שום דבר וכשקרה פעם שהוא הרביץ לי ולא עשיתי לו כלום פניתי אליהם והם אמרו שלא יהיה לו מחשב במו"צש אבל אחרי חצי שעה אח שלי מגיע לסולחה עם ההורים והם מוותרים לו ולי לא. זה נורא מעצבן אותי ההעדפות שלהם. אני כבר לא רוצה להיות בבית בשבתות אבל לא תמיד אחרים יכולים לארח אותי, ולא נעים לי להיות בשבת בבית שלי בידיעה שיש לי אח מרביץ שעלול להרביץ לי ואני חסרת אונים כי הבכורה ועלי כל האחריות.
לדעתכם זה הוגן היחס הזה? ומה עלי לעשות כדי שהוא יפסיק?