כל החיים שלי הייתי בן אדם מתוסבך, תמיד הייתי שונה מכולם והיה לי קשה יותר ללכת בדרך שכולם הלכו בה.
התחיל בתיכון, כשלא הצלחתי לשבת ללמוד ולכן יש לי בגרות חלקית.
המשיך בצבא כשנכנסתי לדיכאון עמוק עד כדי כך שבחרו להוציא אותי.
ועכשיו, אני בת 19 ואין לי שום רצון להתחיל את החיים כאדם בוגר. לא רציתי לחזור לעבוד וההורים ממש ציפו שאעשה משהו אז נרשמתי לאוניברסיטה כדי שיהיו מרוצים, ואני כל כך מתחרטת על זה! זה התואר שהיה נראה לי הכי מתאים לי ושיעזור לי עם מקצוע בעתיד, אבל ברגע שקיבלתי את הספרים ואת המטלות קיבלתי שוק. אני מסתכלת על המטלות ופשוט לא מצליחה לעשות אותן, לא מסוגלת לחשוב על לשבת וללמוד כי אני לא מצליחה להתרכז וזה מלחיץ אותי.
אבל אני תקועה במבוי סתום!!! זה שלב בחיים שאי אפשר לדלג עליו! אין תואר-אין מקצוע-אין כסף- אין חיים! למה אני חייבת להיות כזאת כישלון? למה אני לא מצליחה לקבל את זה שהתבגרתי ושהחיים היפים נגמרו? אני מרגישה כאילו נתקעתי בגיל 16 ופתאום קפצתי קדימה לגיל 19 ופתאום מצפים ממני לדברים שאני לא מוכנה אליהם, שאני מרגישה שלא אהיה מוכנה אליהם בחיים!
בבקשה תגידו לי איך אני ממשיכה מכאן, אני מרגישה כל כך אבודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025