שלום,
לא מזמן אני גיליתי שסבתי חולה; חולה בסרטן.
מאז אני בכיתי כל יום, הייתי מאוד קשורה אליה!
כמעט כל החיים שלי הייתי איתה וחוויתי איתה דברים שאני לא ישכח לעולם.
אבל שאמא שלי סיפרה לי את זה ובכתה לידי לא יכולתי לשמוע על זה אפילו.
הייתי חייבת יעוץ אז הלכתי לחברה ממש טובה שלי היא עזרה לי בהתחלה, אני לא יגיד שלא אבל אז היא פשוט עזבה אותי; לא ציפיתי לזה.
ועוד עכשיו יש לי תקפות של מבחנים ואני לא מצליחה להתרכז לדוגמה: היום קיבלתי מבחן והציון ממש גרוע 61 .הם פשוט לא מבינים שאני לא מצליחה להתרכז.
ההורים שלי ממש כועסים עלי וגם הם לא יודעים שהמורה גם כעסה עלי על זה שלקח לי הרבה זמן למלות בקבוק.
אני באמת כל יום בוכה אני לא מגזימה.
וכל יום אני חושבת שלמחרת אחרי בית הספר אני לא יחזור הביתה.
אני לפעמים שואלת את עצמי למה אני תורמת בחיים?
גם ההורים שלי לפעמים מעליבים אותי נגיד אתמול אז שיחקתי עם אחותי הקטנה על המיטה והיא נפלה על הראש ואמא שלי ממש צרחה עלי והיא ממש לא הבינה אותי היא חשבה כאילו עשיתי את זה בכוונה ויהא אמרה לי שאני תמיד לא חושבת ואיך יצא לה בת כמוני ועוד אבא שלי אמר לי שאני סתומה.וזה ממש מוריד לי את הביטחון, אני מודה.
ואמא שלי ממש מבקשת לעזור בבית ואל תחשבו שאני לא עוזרת אני מוציאה מהמדיח, תולה כביסה, מוציאה מהחבל, מנקה את החדרים, מוציאה סדינים ופשוט מרגישה כאילו אני משרתת.
ועוד אבא שלי כועס עלי שאני לא עוזרת ואז צורח עליי.
בבקשה תייעצו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025