אין לי סיכוי לאהבה?

מעולם לא שכבתי ולא חשפתי את הגוף שלי מול שום גבר.
לפני כמה זמן היה לי חבר לזמן קצר, שאהב אותי ואהבתי אותו אבל לא הצלחתי להראות לו אהבה, והיינו הרבה ביחד גם בסיטואציות מבודדות ולא הסכמתי לו לגעת בי.
יש לי דימוי עצמי נמוך מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי פגמים חיצוניים גדולים אבל בכל זאת מצאתי חן בעיניי כמה, אבל כל זה בגלל שהסתרתי את עצמי ואימצתי אופי מושך.
מאז שאני קטנה הייתי מתאהבת בקלות וחזק, נשבר לי הלב עשרות פעמים, הייתי אובססיבית בקטע מטורף, תמיד אהבתי ולא אהבו אותי חזרה, ובגיל 17 השתניתי ולמדתי להיות קשה להשגה ומתוחכמת. קראתי המון כתבות כיצד למשוך גברים, וזה עבד לי באפליקציות ואז כשנפגשנו רצו אותי. וזה אנשים מאוד איכותיים שרציתי מההתחלה, אבל ברגע שרצו אותי לא הצלחתי לפתוח את הלב ורק התכנסתי לעצמי. תמיד ידעתי שיהיו לי בעיות במציאת זוגיות בגלל הפחד מאינטימיות ולהפגע שוב כמו בעבר, היו גברים שניצלו אותי ופגעו בי בצורה מזעזעת למדיי. התאהבתי פעם במישהו שהתעלל בי רגשית 4 שנים ועשה עליי מניפולציות בשביל לעשות בשבילו דברים. הייתי מאוד תלותית והוא ניצל את זה, מאז הבטחתי לעצמי לא לתת לגבר לשלוט בי.
הבעיה היא שאני עצמי לא בן אדם החלטי, במערכת יחסים היחידה שהייתה לי שנינו היינו דיי פסיבים, כנראה שנינו צריכים מישהו שישלוט עלינו, אבל גברים נשלטים מושכים אותי יותר מגברים שולטים, שמהם אני סולדת ומאויימת מהם. אני בן אדם מאוד מחושב מתוחכם ופסיכולוגי, אני קוראת אנשים ומבינה אותם, ומרוב המחשבות אני לא נותנת לאף אחד להכנס לי ללב ולהשפיע עליי, וברגע שמישהו מעוניין בי אני פשוט בורחת. או בתירוצים, או בנימוס, או עם דרמות, ואני לא מסוגלת להסביר למה. יש המון סיבות, החל מפגמים גופניים שאני לא רוצה להרחיב עליהם, ועד תסביכים מהעבר, דכאונות, ועבר שלא כל אחד היה מוכן להתמודד איתו. אני מרגישה איך מרגע לרגע אני נלחמת עם עצמי מהעבר, נהיית קרה לגברים ורוב הזמן בכלל לא עונה, חסרת בטחון עצמי ובדיכאון, איבדתי את הקסם שהיה לי.
מי יתאהב בי ככה?
אהבה היא תרופה, כשזכיתי לאהוב אלו היו רגעים קסומים, הוא ניסה לכבד אותי אבל אני שיקרתי לו ולעצמי כל הזמן, אני מרגישה שעבדתי עליו, ניסיתי להסביר לו שיש לי בעיות עם אינטימיות אבל כמובן שגברים זקוקים לזה. כשזה נגמר נכנסתי לדיכאון מטורף שאני עדיין נמצאת בו, מפחדת מאהבה, לא נפתחת לשום הזדמנות, בורחת מגברים כמו מאש, וגם כשאני מנסה להתגבר על זה אני פשוט אדישה ולא כיפית,
לא מצליחה להמשך לאף אחד ולא נדלקת על אנשים שפעם הייתי מתאהבת בהם תוך שניה. אני לא מוצאת את הטעם שלי, הפסקתי להרגיש והתחלתי לחשוב בצורה פרקטית, אני ריקנית ומלאה בשנאה עצמית ובביקורתיות כלפי עצמי וכלפי כולם. מרגיש לי שכולם עלובים וגם אני, ואני יודעת שלפני כמה חודשים הדבר שהכי אהבתי זה לאהוב ולהרגיש, לשמוח ולצחוק, ואני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי או נהנתי ממשהו.
עכשיו נעלמו לי הכוחות, אף אחד לא רוצה אותי ומי שרצה כבר וויתר עליי, אני לא הצלחתי לתת צ׳אנס לאף אחד בגלל הפחד שיקומו וילכו יום אחד. זה מה שהבן זוג היחיד שלי עשה. אני רוצה סערת רגשות, אני מרגישה כמו זקנה שוויתרה על החיים. אבל מצד שני אני מפחדת להפגע, סטרס רוצח ואני נופלת מהר מדברים קטנים. יש לי בעיות התמכרות אז זה גם פרמטר ללמה לא לחפש להפגע, אני פשוט אבודה.
יש לכם עצות בשבילי? תודה לכולם!