שלום. שמי שלי. אני בת 14. אחותי הגדולה עברה דירה ואחי הקטן בן 6 עלה לכיתה א'. הערב קרה מיקרה שגרם לי להבין שכשיש אח קטן אין תתשומת לב. אספר קצת על עצמי- מטופלת אצל פסיכולוג עם דיכאון. תמיד קיבלתי את צומת הלב המרבית בגלל היותי קטנה.בזמן האחרון יש לי בעיות אכילה מסוכמות, סכנה לאנמיה וכאב ראש שלא נפסק שלוש חודשים וקצת. הערב אמא שלי בקשה ממני לפרוק כופסאות ישמות עם הדברים של אחותי. אמרתי בציניות 'בא לי למות' בגלל שהכמות הייתה גדולה, אח שלי נתן לי מכה קטנה בגב וצחק 'הרגתי אותך'. חייכתי והפניתי לו את הגב בשביל לפרוק כופסא. ברגע הזה הרגשתי איך הוא נותן לי כאפה חזקה בגב.אמכרתי לו בכעס שזה לא מצחיק ושהוא צריך להבין גבול. אמא שלי צעקה עלי שהתגובה שלי לא יכולה להיות כזו כלפיו. אני לא הבנתי מה עשיתי. ברחתי לחדר והם אפילו לא חשבו לשאול מה קרה. אני מרגישה שאני מיותרת. טוב להם עם אח שלי ועלי בקושי שמים לב.אני רוצה לפרוש מהפסיכולוג. להפסיק לקחת כדורים והכול. כי מט רוצה לבזבז כסף על ילדה מטומטמת. אני אפילו ציון נורמאלי לא יכולה להראות להם. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ישבתי עם אמא שלי בחיבוק בלי סיבה. אני מרגישה ריקנות נוראית וכאב בחזה כול פעם כשאני רואה אותם יושבים בחיבוק ורואים סדרות ילדים. אני מקנא בצומת הלב שאח שלי מקבל אבל אני לא יודעת איך לקבל צומת לב גם. אני נואשת כבר.
(סליחה על השגיאות ועל זה שזה כ''כ ארוך)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025