במשך שלוש שנים עשו עליי חרם מאוד קשה. מכות קללות וצלקות נפשיות ופיזיות שהישארו איתי לנצח. הייתה ילדה שעזרה לי ובשנה שעברה עברנו יחד עם כמה חברות לחטיבה, הרגשתי טוב. עכשיו אני בכיתה ח׳ לוקה בטראומה קשה מהתקופה וכבר כמה זמן מרוחקת מכולן. הן האשימו אותי שאני אדם מגעיל ונורא ומתנשא ואמרו שאף אחד לעולם לא יאהב אותי אז כדאי לי פשוט לא לנסות. אני מנסה להגיד להן בוקר טוב והן מסתכלות עליי בגועל וממשיכות לדבר. היה לי חבר טוב שעזר לי אבל אני מרגישה שהוא רק מרחם עליי ומתסתכל עליי כמסכנה. אני כבר לא מוצאת טעם לחיות, ניסיתי להתחבר לעוד ילדים אבל כולם מתרחקים ממני, יש להם את החברים שלהם. איך אני ממשיכה בחיים? כדאי בכלל להמשיך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות