שלום, אני בת, 20 לומדת הוראה. אפשר להגיד שעברתי כבר חצי מהתואר. כרגע אני התחלתי סטאז, ללמד בבית ספר. ואני מרגישה זוועה זוועה זוועה. קשה לי נורא עם הילדים, הם מתחצפים ומעליבים. קשה לי שאני צריכה למצוא זמן פנוי בבית כדי להכין מערכי שיעור מושקעים, שאחרי זה הם הולכים לפח כי אין הקשבה ואין כבוד בכיתה. פשוט נמאס לי. אני מרגישה - כישלון- פשוט כישלון.
כל יום לפני שאני מוסרת שיעור הלחץ דם שלי עולה, ואני לא מצליחה לאכול, וחושבת רק מה יהיה בשיעורים. וברגע שאני גומרת את השיעור גם אם הוא היה זוועה, אני מרגישה שמחה עילאית שעכשיו השיעור הבא זה רק עוד שבוע. וזה לא בריא לי. אני מרגישה כל כך מתוסכלת, כרגע אני חושבת שאין טעם להפסיק את התואר, כי אני כבר עוברת את החצי שלו, ותמיד טוב להיות עם תואר. מצד שני אז מה אני יעשה בחיים אם אני לא יעבוד כמורה? לעשות אחריו עוד תואר? אין לי כיוון בחיים, ואני פשוט מתוסכלת. אני רואה סטודנטים שמצליחים בסטאז ורק אני ככה סובלת. אוף. כאילו אין נחמה כי לא כולם באותו סירה איתי מה שנקרא..
אשמח לשמוע את דעתכם, מה עושים אם אני סובלת ממש בסטאז(הלימודים עצמם במכללה אני נורא נהנית) ואם אין לי כיוון בחיים. איך אני יפרנס את עצמי בחיים? איך אני יכולה לקום בלי דיכאון?
תודה רבה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025