היי,
יצאתי הרגע מהצבא על סעיף נפשי של דיכאון קליני אחרי כמה חודשים ומאז אני מרגישה שעשיתי את טעות חיי..
מאז אני תקועה בבית וצריכה טיפול נפשי..
אני גרה רק עם אמא שלי ככה שבדרכ היא זו שצריכה להכיל אותי, ופשוט נמאס לה והיא אומרת לי הרבה דברים קשים כמו את הטעות של חיי ומעדיפה שלא היית באה לעולם ואני לא אוהבת אותך ורבה איתי על בסיס שעתי,מה שמוריד אותי עוד יותר מאשר מרים.
מול העולם היא מראה שהכל מעולה והיא האמא המושלמת והתומכת אבל זה הפוך. בבית יש רק בצעקות ושום שמחה אמיתית. היא לא רוצה שאמשיך לגור איתה ואין לי מקום להיות בו.. אני לא מסוגלת נפשית כרגע לעבוד ולהחזיק דירה עם כל ההוצאות של לפחות 4000 שקל, האזור שלי מאוד יקר וזה האופציה היחידה בשבילי.. ואין לי משפחה שאני יכולה ללכת אליה.. אני זקוקה לתמיכה נפשית כלשהי, אין קשר ככ עם המשפחה והחברות כולן בעיסוקיהן של שירות לאומי וצבאי.. אין מי שיכיל ויתמוך בי ואני מרגישה פשוט ריקנית וחסרת תקווה.. עברתי תקופה מאוד קשה עכשיו ואני מרגישה שאני מתחילה להישבר שוב.
אין לי כלום בחיים ואני כולה בת 18 למרות שהיא טוענת שאני גדולה אבל בת 18 זה עדיין ילדה ואני מרגישה כאילו התחלתי כיתה א׳. אני שוקלת לחזור לצבא בכל תפקיד בבסיס סגור רק שיהיה לי מקום שידאג לי ללינה ושינה למרות שהצבא לא עשה לי טוב בכלל והביא אותי לקצה פעמיים רק בשלושה חודשים.
אני לא יודעת מה לעשות ומתלבטת אם המהלך הזה ידפוק אותי או לא.. איך מתמודדים??
אשמח לשמוע את עצתכם, תודה שקראתם למרות האורך..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות