לא מצליחים לשמור על קשר טוב כשאנחנו רחוקים פיזית

שלום
אני בזוגיות כמעט שנה עם בחור שגדול ממני ב5 שנים. הוא סטונדט ועובד בחצי משרה, אני סיימתי את לימודיי ועובדת, אנחנו גרים במרחק של שעה אחד מהשנייה.
חשוב לי לציין שהוא הזוגיות הרצינית הראשונה שלי, שכבנו כחצי שנה לאחר ההכרות, הוא לא לחץ ורק ניסה לעזור מניסיון העבר שלו וכן החוויה הייתה ועדיין מושלמת איתו.
כבן אדם אני פחות אוהבת לדבר ולשתף, אבל בזכותו אני לומדת לנהל שיח, להקשיב וכן לומר את דעתי.
בדרך כלל הויכוחים שלנו היו בנושא הזה- שקשה לו לדבר איתי- אז הנושא הזה מסתדר...
כחלק מהאופי שלו הוא אדם שאוהב את השקט שלו, את הזמן שלו לעצמו, לקרוא,להתבודד, לטייל ולחשוב.
וכן הוא אדם טוטאלי במה שהוא עושה, אם הוא לומד או נמצא בסידורים אין סיכוי לקבל ממנו הודעה או שיחה- טוען שאוהב אותי מאוד ואם יהיה עסוק במחשבות עליי לא יוכל לבצע את המטלות שלו וכן הוא צריך להיות פנוי מכל עיסוקיו כדי לדבר איתי, בדרך כלל יש לנו שיחת בוקר טוב, ושיחה של כמה דק בלילה, נדיר מאוד שאנחנו מתכתבים במהלך היום.
אציין כי הדבר נכון גם בזמן שהוא איתי, שום דבר אחר לא מעניין או מעסיק אותו.
בזמן החופש שלו מהלימודים היינו נפגשים יותר אך כרגע יוצא לנו להפגש בערך פעם בשבוע.
כחלק מהאופי שלי אני אדם חרדתי ודאגן, יש מקרים שהוא יכול להעלם ליותר מיממה ולא לענות לשיחות (אפילו אם התקשרתי והוא היה בממתינה) / ההודעות שלי- דבר שמכניס אותי ללחצים וברגע שהוא מתקשר/ עונה אנו מתחילים לריב ואין סיכוי לצעדי פיוס מצידו, ברוב המקרים אני זו שמנסה להשלים.
היו לנו כבר כמה שיחות בנושא והוא כל פעם אמר שיעשה השתדלות לפחות לעדכן אותי שהכל בסדר איתו, אך זה ממשיך...
המצב מאוד מתסכל כי מצד אחד שאנחנו יחד הכל מושלם, אנחנו לא מבינים איך הזמן עובר, הוא לא עוזב לי את היד לרגע, מראה אהבה, מחבק מנשק.
אנחנו מדברים על עתיד,היכן נגור ואיך נחנך את ילדנו. הוא תמיד אומר שהוא רוצה אותי לנצח לצידו...
הוא כבר הכיר את המשפחה והחברות שלי ואני את שלו- דבר המראה רצינות מצידו.
ומצד שני אין לי אותו מספיק שהוא רחוק ממני פיזית, אני מרגישה שאני נטל עליו ולא בראש סדר העדיפויות שלו ושהוא לא מתגעגע כמו שאני מתגעגעת אליו.
אני מרגישה צורך לשמוע או אפילו לדקה ואני לא רואה את הצורך הזה אצלו.
אני לא יודעת מה לעשות ואין לי אנשים אובייקטיביים להתייעץ איתם, אשמח לעצותיכם.