עכשיו רק אני יכולה להבין מה עובר עליי. אני אחרי תקופה מאוד קשה וארוכה שהייתי בה במחלה קשה. הגוף והנפגש התנתקו מהמציאות. סבלתי מכאבים מאוד מאוד חזקים שאף תרופה לא עזרה לי. מה שנותר היה לי להתמודד. והתמודדתי עם כל כך הרבה דברים בתקופה הזאת וגם בעבר שלי. עברתי אונס. טראומות, התעללות בבית ספר. והמון דברים קשים. תמיד הייתי בן אדם מיוחד ושונה. תמיד היו לי תקופות שהיית בהם כל כך חזקה רק בגלל מה שעברתי. אבל עכשיו קיבלתי כאפה... ואני מרגישה שזה פשוט הרס אותי וגמר אותי. כבר אין לי בטחון, אני ביישנית, סגורה עם עצמי. אני לא יודעת להגיד את המילים הנכונות. אין לי מקום פיזי להאחז בו. מרגישה שחסר לי משהו בחיים. צריכה שינוי. אני כבר באמת עייפה נפשית. אני כל כך רוצה שיהיה לי שקט. שהכל יהיה בסדר. ולא להיות עסוקה במחשבות ותהיות. אני כבר באמת מרגישה שאני משתגעת, מפחדת לאבד שליטה. כל הזמן אני מנסה להראות חזקה ליד כולם.... ליד המשפחה, ליד החברים.... ושיש לך מועקה כל כך עמוקה בלב כבר אי אפשר להחזיק את זה יותר. ואני מרגישה שאני נשברת. חוויתי התקף חרדה מאוד קשה. אני כבר בסרטים בראש. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. כבר לא סומכת על בנים. לא יכולה להסתכל לאף אחד בעיניים. אני יודעת שאני עוד קטנה ו"יש לי את כל החיים לפניי". אבל כבר קשה לי להאמין שבסוף יהיה בסדר. כי אצלי תמיד הכל מסתדר. אבל הפעם אני לא יודעת איך יהיה בסדר. אני פשוט מרגישה לבד בעולם. וחשוב לציין שאני מוקפת במשפחה, כמה חברים טובים. אבל זה הכי קשה שיש מסיבי כל כך הרבה אנשים ואני עדיין מרגישה לבד . בנוסף בגלל מצב רפואי אני לא יכולה לעשות כלום מלבד לשבת בבית.
אני פשוט נהרסת מבפנים. ואני רוצה לצאת מזה לפני שאני נכנסת לזה עמוק יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות