שלום,
אתן את הרקע הכללי של הסיפור לפני שנתיים הכרתי מישהי והיינו מדברים על בסיס יומי
אחרי שנה וחצי הצעתי לה לצאת איתי אבל והיא אמרה לי שהיא מצטערת אבל היא כבר יוצאת עם מישהו.
לא יכולתי להמשיך לדבר איתה אחרי זה והחלטתי שההחלטה הכי חכמה תהיה לנתק איתה קשר לפחות לתקופה הקרובה.
עברה חצי שנה הרגשות שלי כלפיה נעלמו ואני המשכתי עם החיים שלי,] אני לא אשקר מידי פעם אני נזכר בסיטואציה ומרגיש מעין צביטה בלב בעיקר בגלל תחושת ההחמצה והשאלה של איך היינו נראים אם היינו זוג.
לפני שבוע היא שלחה לי הודעה שהיא רוצה להיפגש איתי כי בכל זאת הייתי חלק גדל מהחיים שלה והיא מתגעגעת אלי,הסכמתי להיפגש כי היא גם חשובה לי והתגעגעתי אליה.
עדיין לא נפגשנו,אבל אני יודע שכשניפגש הנושא של מה שקרה בעבר יעלה ואני רוצה להסביר לה על המקום שאני נמצא בו היום-
שהרגשות שלי כלפיה הם לא מה שהיו בעבר ולספר לה על מה שעברתי בתקופה שלא דיברנו. אני רוצה לומר לה שלמרות שאני לא מרגיש את מה שהרגשתי כלפיה בעבר אני עדיין חושב שהיא נהדרת ואם אדע שיש לי הזדמנות לצאת איתה אקפוץ עליה.
ואני לא יודע אם זה בסדר לומר את הדברים האלה,אני לא יודע אם עדיין יש לה חבר או לא.ובכל זאת אני לא רוצה שיהיו בנינו אי הבנות אני רוצה להישאר ידיד שלה אבל אשמח לקבל יותר וחשוב לי שהיא תדע את זה.
האם זה בסדר לומר את הדברים האלה? אם לא מה כן לומר?
נ.ב
אני מודע לסתירה בין הדברים שמצד אחד אני אומר שהתגברתי עליה ומצד שני אני עדיין רוצה לצאת איתה אבל זה לא כזה חסר היגיון כמו שזה נשמע.
יש סיבה למה היו לי רגשות כלפיה הרגשות אולי נעלמו אבל יש תמיד את הזיכרון מהם ואם תהיה לי אפשרות לקבל שוב את הרגשות האלה (רק הטובים) והפעם באמת לעשות איתם משהו כמובן שאקפוץ על ההזדמנות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות