היי
אני יואב בן 38.
אני רווק, ללא ילדים, חי בדירה לבדי.
אני מרגיש מאוד בודד ואני נוטה לערער איך הגעתי למצב הזה. הרי עשיתי כל מה ש"צריך" : עשיתי בגרויות, צבא שירות מלא אפילו כמפקד ביחידה קרבית, לימודים אקדמאיים שני תארים, התקדמתי בעבודה בתפקיד ניהולי. היתה לי זוגיות שלא היתה מוצלחת ולא הובילה לנישואין ופתאום בגיל 38 אני מוצא שמעט מחבריי כבר נשואים ועם ילדים ואני נותרתי מאחור, מבלה את ערביי בבהייה בסדרה בהמשכים.. לפעמים בלילה בוכה לעצמי, בשקט, מתחת לשמיכה, ויודע שאף אחד לא יישמע את כאביי, לא יקשיב לי וזה בכלל לא משנה.
אני מנסה להכיר אנשים חדשים ובעיקר בת זוג אבל זה לא קל בגילי כי אין הרבה מסגרות שבהם יש הכרות ממושכות. ניסיתי ללכת לכמה קורסים העשרה אבל ייתכן בגלל האופי היחסית מסוגר שלי לא יצרתי יחסים משמעותיים.
וכבר הגעתי למצבים דכאוניים חמורים שבעקבותיהם ניסיתי שלל טיפולים, כולל אפילו כדורים, ללא הועיל. כיום אני סובל מדכאון ברמה כמעט כרונית ובעצם זה אני חושש מרחיק אנשים, ובכך נכנסתי ל"מעגל קסמים" שקשה לי להבין כיצד לנתק אותו.
אני יודע שחברתית לאנשים מהדור שלי מתלוננים על בדידות יותר מדורות קודמים, אולי זה הטכנולוגיה, הניכור, פירוק הקהילתיות..
אני מרגיש כמו כל בן אדם שרוצה להיות נאהב ולאהוב היש יותר טבעי מזה?
אני שובר את הראש מה עליי לעשות? נורא קשה לי לשנות דברים, לקחת סיכונים. אני נורא מקובע, שומר על קביעות, אבל לא הייתי רוצה בשום פנים ואופן לשמור על קביעות בבדידות שלא באמת מגיעה לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות