אני לא יכולה יותר קשה לי, מבחינה לימודית, מבחינה חברית כמעט מהכל. עם אני לא מדברת עם החברים שלי אז הם לא ידברו איתי כאילו הם ישכחו ממני, לרוב הם "שוכחים" להזמין אותי למפגשים... לדוגמה ביום כיפור כמה בנות נפגשו בלי להגיד לי ושאלתי אותם אם אפשר לבוא לישון אצלם ביום כיפור והם אמרו לי לא שאי אפשר שהם לא יהיו פה..., כל יום אני צריכה לחזור הביתה ולהכנס לחדר ולנעול את עצמי ולבכות לתוך הכרית שלמה זה מגיע לי למה זה מגיע לי למה אני מרגישה ככה למה נותנים לי להרגיש לא שייכת?!
ושאמא שלי שואלת אם הכל בסדר אני מחייכת לה ואומרת לה שכן... אבל זה לא נכון. אני אומרת לה את זה שתרגיש שהכל בסדר איתי ושום דבר רע לא קורה, אבל מה שאני רוצה להגיד לה אני אפילו לא מסוגלת להגיד לה. אני רק רוצה להגיד לה אמא הכל לא בסדר קשה לי אני לא מסוגלת יותר אני מרגישה לבד! אני מרגישה כאילו את מי שינחם אותי ויחבק אותי שאני בוכה ואף אחד לא ישאל אותי עם אני בסדר עם משהו קרה... אני לא מרגישה טוב עם עצמי בכלל!
נמאס לי מהחיים שלי. אני לא מבינה למה זה מגיע לי אני רק רוצה שכל זה יגמר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025